אז איך הייתה ההופעה? קצת מאכזבת, קצת לא.
קודם נתחיל בחימום. משינה התחילה רבע שעה לפני הזמן, והיה נראה לפחות בהתחלה שהם באו לעשות כסף ולא לתת הופעה. הם עשו את כל מפלצות התהילה (אלבום הרוק הטוב בישראל, עם קצת הגזמה) ע"פ הסדר. וכל מה שיובל אמר זה "משינה, מפלצות התהילה!". היה נראה בכמה שירים כאילו הוא עייף, לא בא לו, משעמם לו. אבל לאט לאט הוא התחמם וההופעה נהייתה יותר טובה, ולעיתים אפילו משלהבת. הדברים הטובים – את "אין מקום אחר" הם לא עשו בגרסת הגלגל"צ, הם הסבירו את השיר "שעטת הבגלמות" (כל המילים שם זה השמות הפוטנציאלים לאלבום) ואת "הכל התחיל בנאצר" הם הקדישו לבאלאגן רוק רציני. הדברים הרעים – את "אשה" יובל הרס בזה שהוא לא שר כאילו הוא סובל מאותה אשה (כמו באלבום). All and all – היה די מגניב לשמוע אלבום שלם ע"פ הסדר, ועוד את האלבום הזה.
ואז, אחרי 45 דקות של ציפיה וחיכיה התחילה להישמע נעימת "בלאק הול סאן" וכולם ידעו שהנה זה מגיע. כריס עלה לבמה עם השיר הראשון מתוך Scream. ואם כבר הגענו ל-סקרים, האלבום האחרון שלו, הנה דעתי עליו:
אז קודם, למה הוא כזה שנוי במחלוקת? דבר ראשון תלחצו פליי על השיר Part of Me.
|
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
|
Chris Cornell – Part of Me
|
הוא נשמע כמו בריטני!!! זה ממש נורא כשזה מגיע מאליל רוק, ולא סתם, אלא מאחד מהאבות המייסדים של הגראנג'. האלבום באמת נורא ואיום. אין בו שיר אחד לרפואה ששווה התייחסות. אפילו ניסיתי להתייחס לאלבום כאילו אמן אחר לחלוטין כתב אותו, וגם אז לא יכלתי לעבור את החצי.
אז כולם חשבו שהוא ישים איזה שלושה שירים מהאלבום החדש, והכל יהיה שירי "איזה כיף היה בניינטיז", והתאכזבו שהוא שר איזה שמונה. אז ככה: תתעוררו – קוראים לסיבוב ההופעות הזה "סקרים" והמטרה שלו היא לקדם את האלבום.
אני חושב קצת אחרת – בניגוד לזמרים אחרים, ואפילו לכמה singers-songwritters, כריס הוא אמן בכל רמ"ח איבריו. הוא באמת מרגיש שזה האלבום שהוא היה צריך לעשות והוא חושב שהוא טוב, או לפחות שהאלבום מבטא אותו הכי טוב. ואני מבין אותו ומסכים איתו שאם הוא חושב ככה, הוא צריך לשיר הרבה שירים מהאלבום. לאורך ההיסטוריה שלו הוא עשה המון דברים: מסאאונדגרדן הגראנג'ית, דרך אאודיו-סלב הגראנג'ית, אך יותר עדינה, דרך האלבומים שלו – הראשון מדוכא, השני קצת פופי והאחרון אלקטרוני בריטני ספירסי לחלוטין. הוא אמן. א-מ-ן, ובגלל זה אנחנו אוהבים אותו. אני מעדיף אותו, על האלבום האחרון שלו, על פני הרבה זמרים שעושים רק מה שמתאים. הניסוי הזה חישל אותו, זיקק אותו ולדעתי הביא איתו הבנה יותר טובה של מי הוא רוצה להיות.
אז נחזור להופעה. אני לא מכיר את סאאונדגרדן. לא אהבתי אותם בזמנו, וזה רק באשמתי. היום אני מצטער שלא שמעתי אותם יותר וגם אם אני אשמע אותם היום זה לא יהיה אותו דבר. דור הגראנג' הלך ואינו. בהופעה הוא עשה הרבה שירים של סאאונדגרדן. מתוך שלושת האלבומים שאני מכיר הכי טוב (Temple of the Dog, Audioslave – out of exile, Euphoria Morning) הוא עשה שיר אחד מתוך כל אלבום, ולא את השיר הכי טוב. מתוך "טמפל" הוא עשה את Hunger Strike הצפוי. אין לי בעיה עם צפוי, אבל את רוב השיר שר אדי וודר, ומה שכריס עשה בהופעה זה לתת לקהל לשיר את החלקים של אדי וודר. נו באמת, ברור שזה לא יהיה טוב. מה עם "Say Hello to Heaven"???
את רוב השירים לא הכרתי, ואלה שהכרתי הם לא הבחירה הנכונה מתוך אותו אלבום. זה החלק המאכזב. אז מה בכל זאת היה טוב?
היו כמה בחירות טובות. באמצע ההופעה הוא נשאר לבד ועשה את "Fell on Black Days" של סאאונד-גרדן עם גיטרה אקוסטית. זה היה כ"כ יפה, והזכיר לי את Something שעשה פול בארץ. הוא עשה את בילי ג'ין (שאגב, השיר אומר שהוא לא עשה אותה…) כשהוא יושב על רמקול מחוץ לבמה. היה מעולה. למרות השירה בציבור שנלוותה אליו. השירים של Scream בכל זאת לא היו כ"כ רעים על הבמה כי היה להם פן רוקיסטי יותר.
אבל מה שבאמת היה טוב ומיוחד הוא שראית אמן אמיתי על במה. הוא נראה כאילו הוא עדיין בניינטיז, הוא מופיע עם להט אמיתי. הוא מצליח לגרום למילים שלו להישמע אמינות ולא קיטשיות למרות שהן מדברות על אמונה, תקווה, עזרה וכו'.
כריס הוא קודם כל אמן. אמן עושה גם דברים שלא מוצאים חן בעיני הרוב.
תגיות: Scream, הופעה, כריס קורנל
