רדיו 88 הולך לשנות את פניו. ראיתם כמה טוקבקים שכולם צועקים "לאאאאאאאאאאא!!!!!"??

זה כבר ממש מגוחך. סופשבוע מסיבות?! תוכנית ריקודים??? זה נראה כאילו הוא לא יודע לאן הוא הגיע!

בישראל אין הרבה רדיו מוזיקה. יש את גלגל"צ (שהבטחתי לעצמי שבמסחטה לא יהיה אף פעם פוסט שמסביר כמה אני לא אוהב אותם), ב-102 יש רק דיבורים, ב- 99 עוד יותר, והמוסיקה של 100 דביקה מדי. ואני בכלל לא רוצה להתחיל לדבר על רדיו בדרום או בצפון. עם היצע כזה, ברור שכל אוהב מוזיקה שראשו על כתפיו הולך ל- 88. אני לא שומע רדיו כמעט (ראיתם כמה אלבומים מחכים לי?), אבל בזמן המועט שאני כן שומע רדיו, בערך 88% מהזמן אני שומע 88. יש שם ג'אז! וטוב! ויש שם מוזיקה שאתה לא מכיר. ויש אלבומים בלילה, ויש גל אפלרויט. ויש אנשים שמבינים במוזיקה ואין מנהלים שאומרים להם מה לשים, והם משדרים מהלב ובכיף.

וכל הזמן רוצים לשנות את התחנה, ולשם מה? בשביל להכניס יותר כסף? לשם הפופולריות של התחנה גרידא? מה היה רע לכם? יש אנשים שאוהבים מוזיקה איכותית, ובשביל זה הקימו את התחנה הזאת. אל תגעו באלבומים בלילה, ותעזבו את גל אפלרויט לנפשו! אתם יודעים כמה פעמים הלכתי לחפש אלבומים ששמעתי אצלו?! כשהייתי חוזר מהעבודה מוקדם היה אחלה ג'אז, ולא איזה "נעים בדרך" שרק עשה לי נמלים מתחת לעור מרוב עצבים.

לפני שנה החלטתי שאני משלם אגרה. סגרתי את החובות שלי ושילמתי לשנה קדימה. עכשיו הגיעה שוב האגרה ושילמתי אותה, ורק אז הבנתי שבעצם הורגים לי את 88. אני רוצה את האגרה שלי בחזרה!!!

סוף שבוע מסיבות? שנות השמונים העליזות? תגידו, התחלקתם על השכל? אני מפסיק להאזין לתחנה הזאת. לא חסר תחנות עם מוזיקה פופלרית, ויש לנו אחת כזאת שכבר עולה על העצבים.

מי שרוצה לעזור מוזמן כאן (לקחתי את זה מגיאחה בעונג):

משמר88 מזמינים אתכם לפנות אליהם לגבי פרטים והצטרפות למאבק: mishmar88@gmail.com ומפצירים בכם:

בינתיים חשוב מאוד להפיץ מכתבי זעם לכל גורם אפשרי. זה באמת יכול להביא לשינוי.
- נציב פניות הציבור ברשות השידור אלישע שפיגלמן – ombudsman@iba.org.il
- דוברות רשות השידור – dover@iba.org.il
- מנהל קול ישראל, אריה שקד – radiodirector@iba.org.il
- מנכ"ל רשות השידור, מרדכי שקלאר – mankal@iba.org.il
- הנהלת הרדיו – nightbet@gmail.com
- מנהל 88FM, יובל גנור – yuval.ganor@yahoo.com
- מס' פקס דוברות רשות השידור – 02-5015521

אני הולך לשלוח שלחתי גרסה קצת שונה של הפוסט הזה לכל אחד מהאימיילים כאן. זה כבר מתחיל להימאס.

—————————————————————————————————————————————-

עדכונים:

1. לנציב פניות הציבור אלישע שפיגלמן יש מכתב תשובה מוכן (כמה מעצבן), אז הנה התשובה שלו:

שלום רב,

הנדון: לוח השידורים של 88 FM

האחריות על תכנון לוח השידורים מוטלת על מנהל הרשת – והוא מביא את הצעותיו למנהל הרדיו ולוועדת הרדיו במליאת רשות השידור – כך נעשה גם הפעם.

מבירור פנייתך עולה שיש כוונות לערוך שינויים מסויימים בלוח השידורים של התחנה.  שינויים אלה נועדו להביא מגוון שונה של מוסיקה ובכך להביא להגדלת מספר המאזינים לתחנה.

אני מעביר את הערותיך לתשומת ליבו של מנהל הרדיו ומנהל הרשת וברור שהם יתחשבו גם בהערותיך בהחלטותיהם בעתיד.

בברכה,

אלישע שפיגלמן

נציב קבילות הציבור

העתק:

משה גביש, יו"ר

מרדכי שקלאר, מנכ"ל

רחל קרמרמן, יו"ר ועדת הרדיו (באמצעות לשכת היו"ר)

אריה שקד, מנהל הרדיו

יובל גנור, מנהל 88 FM

לינדה בר, דוברת

2. כתבתי מייל לחבר'ה ממשמר88 שאני רוצה לעזור, והם אמרו להפיץ את האתר שלהם, אז הנה האתר שלהם: http://www.mishmar88.info והנה שוב המייל שלהם: mishmar88@gmail.com.

3. ירון ממשמר88 ביקש שאוסיף לינק למכתבים לדוגמה שאפשר בקלות לשלוח לרשימה למעלה, אז הנה הלינק: http://www.mishmar88.info/mishmar_letters.zip. עזרה, אנשים, עזרה!

אהלן וסהלן. הפעם לא נדבר על מוזיקה, אלא על תוכנה שכתבתי.

כשעבדתי בפרינג, היה לי טלפון שהתחבר למייל שלי, וככה הייתי יודע על המיילים שלי כל הזמן. התרגלתי לזה. היום, כשאני מחפש עבודה, בא לי לדעת על כל המיילים שלי בזמן אמת. אז כתבתי תוכנה (זה מה שגיקים עושים). התוכנה בודקת את המיילים שלי ב- Gmail, ושולחת לי SMS על כל מייל שמגיע, בחינם! איך?

• Gmail שולח התראות על כל מייל דרך הפרוטוקול של Google Talk, ואפשר לתכנת שגם אתה תקבל את זה.
• Google Calendar שולח לך SMS-ים בחינם על הפגישות ביומן שלך, וגם לזה אפשר לתכנת.

אז עשיתי 1+1. זה הכל. הכל מותר (אין פה שום פרצה, זה הכל שירותים שגוגל נותנים), וזה בחינם.

מה התוכנה עושה?

היא שותלת ביומן אירוע, 30 שניות אחרי שקיבלתם את המייל, עם SMS Notification של 0 שניות, וככה אתם מקבלים סמס חצי דקה אחרי שקיבלתם את המייל. הסמס שמגיע מכיל את השולח, את הנושא, וחלק קטן מגוף ההודעה (מה שרואים ב- Inbox בג'ימייל).

מה אפשר לעשות בתוכנה:

1. לשנות את הזמן בין המייל לבין הסמס (דקה, שתי דקות, וכו').

2. לבדוק כמה מיילים בו זמנית, אבל כולם של Gmail (ירון, זה עובד גם עם Google Apps).

מה אי אפשר לעשות בתוכנה:

1. לקבל התראות רק על חלק מהמיילים ע"פ פילטרים (עובדים על זה)

2. למחוק את כל הכניסות של המיילים מהיומן (עובדים גם על זה).

עוד הגבלות:

1. זה תוכנה שרצה על המחשב שלכם, לא בשרת ולא אצלי.

2. זה ב- Java, כך שצריך להתקין Java במחשב שלכם (כנראה שזה כבר מותקן).

3. כשהתוכנה רצה, זה בודק מיילים, וכשלא, לא.

לכן, צריך שהמחשב שלכם יהיה דלוק כל הזמן.

אז למה אני מספר לכם על זה? כי אני מחלק את התוכנה בחינם כל דורש.

אז מה צריך לעשות בשביל לקבל את התוכנה? להגיב על הפוסט הזה ולהגיד – "גם אני רוצה". זה הכל, ואני אשלח לכם את התוכנה עם הוראות השימוש. אפשר גם לבקש כל מיני בקשות, ואני אשתדל להוסיף אותם לתוכנה.

הקיצר, מי שרוצה, מוזמן להגיב.

אני יודע שרק הרגע גמרתי פוסט, אבל האוזניים שלי לא מפסיקות לשמוע בחורה מגניבה ביותר, שעושה דברים מגניבים ביותר.

שמעתי עליה בפעם הראשונה איפהשהו (אני חושב שאצל poptart, אבל עכשיו אני לא מוצא את זה). והיא קוראת לעצמה Little Boots. היא בחורה צעירה, בלונדה ובריטית (שזה מילה נרדפת למכוערת).

בסרטון פה היא עושה קאבר ל- HOT CHIP – Ready For the Floor (שהם הסגן של אלבום השנה שלי, וגם הפוסט הראשון במסחטה, מי ידע שהם ייכנסו היישר לסגנות המצעד? אני! תקראו בסוף הפוסט…). הוידאו הזה ביוטוב הוא הוידאו שצפיתי (בעצם שמעתי) הכי הרבה בשנה האחרונה. ככה זה עם דברים טובים, אתה מתמכר. למי ששואל, המוזיקה מגיעה מהכלי שהיא מחזיקה ביד. קוראים לו טנוריון, ואפשר לקרוא עליו בוויקיפדיה. כלי מגניב, והיא עוד יותר מגניבה שהיא יודעת להשתמש בו.

האתר שלה הוא כאן, ואם תזינו את המייל שלכם, תוכלו להוריד רמיקס שהיא עשתה (ברמיקסים שלה היא גם שרה). לי כבר יש שניים שלה, ואת האחרון (33 דקות של אחלה דאנס אייטיז) אני לא מפסיק לשמוע (מה שכמובן מעכב את שמיעת כל האלבומים מסיכומי השנה שמסביבי).

הקיצר, רק רציתי לספר לכם עליה, להגיד שהיא מאוד בקטע של רמיקסים, קאברים, והרבה מאוד דאנס ואייטיז. אני לא יודע מה קורה לי עם האייטיז האלה, אבל אני באמת חושב שעכשיו כשחוזרים אליהם, עושים אותם קצת יותר מתוחכם, ולא כ"כ עלוב כמו שזה היה אז.

יאללה, אני הולך לראות תמונות שצילם גיסי, אריאל, ואז לישון. נתראה.

בפוסט הקודם דיברתי על זה שיש יותר מדי מוזיקה. אז המצב רק מחמיר. מכל סיכומי השנה, אני מוצא מלא מלא אלבומים שאני לא מכיר, ואני מנסה לעקוב ולא מצליח. במיוחד כשלוקח לי הרבה מאוד זמן לשמוע אלבום. לא רק אני מדבר על זה – כל המגיבים לכל הסיכומים מתבכיינים על זה כמו שאני מתבכיין לכם. אי אפשר לעקוב אחרי כ"כ הרבה מוזיקה, ואם נרדמת בשמירה באיזור אמצע השנה, אתה יכול למצוא את עצמך עם 15 עד 20 אלבומים חדשים בשלושה ימים. אז הנה סיכום שמאוד אהבתי (אצל רדיו פרמיום להמונים), והפיל עלי איזה 10 אלבומים. המצב קשה.

והנה גילוי נאות: אני כבר הרבה זמן קרוע בין שני סוגים של קוראים. הסוג הראשון הוא רוב הקוראים, ואלו אנשים שאוהבים או לא אוהבים מוזיקה, אבל בטח לא אוהבים אינדי. דוגמה אחת היא אשתי – היא מתה על מוזיקה, עוד לפניי, אבל ממש לא אינדי. היא אוהבת רוק, היא אוהבת את הלהקות שהיא אהבה בשנות העשרה שלה, והיא אוהבת עוד הרבה דברים. אבל שלא יגידו לה שפליט פוקסס שווים משהו (אני חצי מסכים איתה, כמובן, הם לא שווים את ההייפ סביבם). דוגמה שניה היא ירון – הוא לא שומע אלבום אחד ברצף. תביא לו שירים טובים, ב- shuffle. הסוג השני של הקוראים הוא המבינים (ולא בציניות). אנשים שאוהבים המון. הרבה מוזיקה ישנה וטובה והמון אינדי. קשה לכתוב פוסט שיעניין גם את אלה וגם את אלה. ואני לא יודע איפה אני רוצה להיות, כי התחלתי עם הבלוג בשביל לספר על כל המוזיקה שאני אוהב, אבל לאחרונה אני שומע רק דברים חדשים, שרובם אינדי. אז אני מנסה פעם ככה ופעם ככה – פעם פוסט על הביטלס או על אבריל, ופעם על לורה מרלינג או על HOT CHIP. ולפעמים בערבוביה.

ומכיוון שרק היום הורדתי מוזיקה חדשה ולכן אני עוד לא יכול לכתוב עליה (אל תדאגו, לטובים שביניהם אני חייב 12$, ע"ע "איך לא נהיה חרא של אנשים"), ומכיוון שלאריות המוזיקה ברור שמגיע פוסט במסחטה, היום נדבר על קולדפליי.

ונשאלת השאלה (ובאמת נשאלה בדיוק הרגע, ופתחה דיון ביני לבין אשתי, שאגב, נסגר ב- "טוב, אני רוצה לקרוא", "טוב, אני רוצה לכתוב":

-"למה שלא תהרוג שתי ציפורים במכה אחת, ותדבר על האלבום שלהם שיצא השנה?"

ונתשבת התשובה:

-"אם מישהו לא היה מכיר את קולדפליי בכלל והיית רוצה שהוא יכיר אותם, על איזה אלבום היית ממליצה?"

-"על הראשון או השני"

-"זאת התשובה. אני הולך לכתוב על Parachutes"

-"טוב די, אני רוצה לקרוא"

-"טוב די, אני רוצה לכתוב"

-"ועוד מעט אני הולכת לישון"

-"ועוד מעט אני הולך לסלון"

אז כבר הבנתם שאני הולך לכתוב על Parachutes של קולדפליי, ולכן, כרגיל, קודם כל, שירים ועטיפה.

01. Don't Panic 02. Shiver 03. Spies 04. Sparks 05. Yellow 06. Trouble 07. Parachutes 08. High Speed 09. We Never Change 10. Everything's Not Lost

והנה טעימה מהאלבום: זה השיר האחרון – Everything's Not Lost, שיש בו גם שיר חבוי מאוד יפה:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

נכון שסיפרתי לכם בעבר שיש לי פוביה מהמוניות? וגם סיכמנו שזה לא מוניות כמו מי פנוי באלנבי אלא המוניות כמו הופעה של פול מקרטני. אז איך קולדפליי קשורים לזה?

קולדפליי (ואוונאסנס) הם קורבנות של הפוביה הזאת. את קולדפליי הכרתי בערך חצי שנה אחרי כולם. הם יצאו לרדיו עם השירים המוכרים, וגלגל"צ לא הפסיקה לטחון אותם, אבל אני ראיתי שכולם מתאהבים בהם והתרחקתי. הפחיד אותי לשמוע מה שכולם שומעים, בעיקר כשצעקו כל הקולות מסביבי "תשמע, זה מדהים", "אתה חייב לשמוע אותם", ובטח כשגלגל"צ טוחנים אותם עד זרא. אחרי הרבה זמן החלטתי שגם אני חייב לנסות, שיגעתי את ניר והוא צרב לי את האלבום וזו הייתה התאהבות פתאומית. וזה מה שמיוחד באלבומים מושלמים – גם גלגל"צ לא מצליחה להרוס לי את Trouble או את Yellow. אני עדיין אוהב אותם כאילו שמעתי אותם עכשיו בפעם הראשונה. זה אחד האלבומים שנכנס מהר, אבל נשאר לנצח.

הקיצר, parachutes יצא באמצע שנת 2000, כשהוא מכיל 10 שירים (פלוס שיר חבוי) מדוייקים להפליא, עשויים טוב ומדהימים ביופיים. את האלבום הפיק קן נלסון שגם הפיק את אלבום הבכורה של גומז "Bring It On" (שהם חתכת' להקה, וגם להם מגיע פוסט, לא שכחנו), ככה שקולדפליי קיבלו אחלה מפיק. איך שהאלבום מתחיל אתה נשאב לתוך האווירה האיטית והמהפנטת שלו, ואתה תוכל לצאת מזה רק לאחר עשרה שירים ושיר חבוי אחד. אני לא יכול לספור את הימים שפתחתי עם קולדפליי את הבוקר וסגרתי איתם את היום. ועשרת שירים האלה מספיקים בדיוק, לא פחות מדי ולא יותר מדי. כשהייתי רך בשנים התעצבנתי כשקניתי אלבום והיו בו רק עשרה שירים. זה היה סוג של חוצפה – "אני שילמתי ממיטב כספי, ואתה נותן לי רק 40 דקות? מה זה?". היום זה בדיוק הפוך – "גם שילמתי ממיטב כספי וגם אני צריך לסבול את השגעונות שלך על פני שעה שלמה? היית חייב להכניס פה את כל השירים שעלו לך לראש? למה לא דחפת לשם גם איזה קאבר ליונתן הקטן, ככה בכיף?!".

המבקרים הרבים העירו שקולדפליי לא חידשו הרבה והמקורות (ההשפעות) שלהם ניכרות לעין, אך בכל זאת קולדפליי מצליחים להתרומם. להתרומם? אם נעלה יותר גבוה נפגע בלויינים! תראו, גם אני לא חושב שהם עשו דברים שלא היו שם קודם, אבל הם לקחו את אבני הבסיס של הרוק האלטרנטיבי, וליטשו אותם ליהלומים. קריס מרטין (הסולן) מצליח להעביר רגשות בצורה שלא הייתה כאן קודם, והפסנתר יושב כ"כ טוב בתוך Trouble, שאתה חושב שמוצרט לא ניצל את הפוטנציאל של הכלי הזה. כמעט בכל השירים יש גיטרה אקוסטית מעולה, וכל האלבום עטוף בעדינות הנפלאה של קולדפליי.

אני חושב שזה אלבום חובה בכל בית. הוא מסוג האלבומים שהוא כ"כ טוב, שכולם יאהבו אותו, מאוהבי הלהיטים עד אוהבי האינדי, ממוחאי הכפיים עד למרשרשי התכשיטים*. זה האלבום הכי טוב שאני יכול לחשוב עליו להתחיל להתרגל לשמוע אלבומים ברצף, ולא רק שירים בודדים.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז בואו נדבר בכל זאת קצת על Viva La Vida (למרות שעוד לא שמעתי אותו מספיק):

קולדפליי הוציאו אלבום שני, Rush of Blood to the Head, שגם הוא יפהפה, ודומה מאוד מאוד לאלבום הזה. גם הוא לא ארוך, ויצא מדוייק כמו קודמו. ואז התחילו הבעיות שלהם, כי הם עשו שני אלבומים מאוד דומים, והקהל כבר מצפה למשהו אחר. אז באלבום השלישי הם כבר מנסים לשנות ולעשות דברים חדשים, אבל עדין יש לו את תחושת הקולדפליי, ולדעתי הוא לא יצא מבריק – לא בסגנון הישן והטוב ולא בסגנון חדשני מעניין מספיק. וזה מביא אותנו להיום (או בעצם, להשנה). קולדפליי מוציאים אלבום רביעי. מה עם יעשו? אז אני חושב שהם די הצליחו. הם שמרו על הסגנון שלהם, רק הוסיפו לו כל מיני אלמנטים שעוד לא היו להם. הם כאילו הבינו שלא צריך לברוח מהסגנון שלהם, אלא לשמור עליו ולפתח אותו לכיוונים חדשים. אני מצטער, אבל הדעה שלי עוד לא מספיק מוצקה מכיוון שאין לי מספיק קילומטרז' עליו, אז אני רק אגיד לכם את דעתי שהיא לקוחה מאוסף הדברים שקלטתי באינטרנט – אם האלבום היה יוצא בשנה אחרת הוא היה מגיע יותר גבוה, אבל השנה הייתה עמוסה מאוד במוזיקה חדשה ובסגנונות חדשים ישנים (האייטיז חוזר גבירותי ורבותיי, ובגדול), והאלבום נשאר מחוץ לעשיריה הראשונה. אני בכל זאת ממליץ עליו, אבל רק אחרי שתשמעו את Parachutes…

——————————————–

*הביטוי קשור לחודש דצמבר, וגם ללהקה האהובה עלי.

תגיות: Coldplay, Parachutes, אלבום מושלם

מכיוון שאנחנו בדצמבר, כולם מסכמים את השנה. בעונג שבת תמצאו המון לינקים להמון סיכומים בהמון בלוגים. אני לא רוצה לעשות סיכום סוף שנה משתי סיבות. א. אני מרגיש סוף שנה רק בראש השנה (פלצני, אני יודע, אבל אלה החיים) ו- ב. עוד חודשיים אני סוגר שנה לבלוג, אז אם אני אסכם עכשיו מה יישאר לאחר כך?

אז מה כן נעשה? אני אספר לכם, כרגיל, מה עובר עלי לאחרונה והפעם כן מהצד המוזיקלי. בכמה חודשים האחרונים אני צולל יותר ויותר עמוק לתוך עולם האינדי. אינדי זה לא מוזיקה הודית. אינדי בא מהמילה אינדיפנדנט – העצמאות היא במובן של ההפקה והשיווק. מכיוון שההפקה והשיווק נעשים בצורה עצמאית (כשהכוונה לא דרך אולפנים גדולים, לייבלים קטנים זה עדיין אינדי), זה נותן הרבה יותר חופש לאמן להתפרע. עולם האינדי מאוד קשה לעיכול, וזה מותח לי את גבולות היכולת. כל להקה/הרכב/זמר/זמרת מנסים להיות חדשניים ו/או לתת פירוש משלהם למוזיקה. הדברים האלה לא עוברים באולפנים גדולים ולכן הם פונים ללייבלים קטנים ומפיצים דרכם, ונוצרת תרבות אינדי ענפה. ברור לכם שזה טוב, נכון? כן, גם לי זה ברור, אבל זה לא עושה את זה ליותר קל. יש הרבה יותר אלבומים, הרבה יותר סגנונות והדבר הקשה מהכל – המוזיקה ממש ממש קשה לעיכול. לפעמים רג'ינה נשמעת דידו ליד אלבום אינדי חדש שנפל עלי. אז זו אחת הסיבות שאני לא כותב יותר תכוף – אני פשוט שקוע בשמיעות חוזרות ונשנות של הרבה אלבומים (עוד סיבה היא שעכשיו, שאין לי את הנסיעה לעבודה, יש לי פחות זמן לשמוע ולכתוב על מוזיקה).

אז איזה אלבומים נפלו עלי? או, יש המון. דבר ראשון, יש להקה חדשה בשם "שועלים זריזים" (Fleet Foxes) שהוציאו אלבום בכורה, וכל האינטרנט גועש ורועש עליהם. הם נבחרים לאלבום השנה בהרבה מקומות. בעונג גיאחה פתח דיון עליהם, ושני הסנטים שלי הם שהם חמודים, נחמדים, יש להם סגנון משלהם (בערך) – סוג של מוזיקה עדינה כזאת עם הרמוניות איטיות (ומעצבנות לפרקים) – אבל לא מצאתי בהם משהו שהפיל אותי מהכסא. זה לא אומר שלא הקדשתי להם הרבה מאוד זמן. אז הנה לכם טעימה. בחרתי את השיר הזה אקראית, כי האלבום נשמע כולו באותו סגנון.

אם אהבתם ואתם רוצים עוד, אתם מכירים את המייל שלי, נכון?

רק נבהיר דבר אחד. הם כן טובים. כן מגיע להם להיות בעשיריית אלבומי השנה שלי, אבל הם לא יישארו ברשימת האלבומים שצריך לכתוב עליהם פוסט שלם, נגיד.

טוב, אז נעבור הלאה. והפעם למשהו שכן מגיע לו פוסט שלם, אבל אני רוצה לספר לכם עליהם עכשיו, אז הם יצטרכו להסתפק בזה. קוראים להם MGMT, והם הוציאו סוג של אלבום בכורה השנה (האלבום הראשון היה תחת שם אחר, ולא עשה הרבה רעש). הקימו את הלהקה שניים – בן גולדווסר ועוד אחד. הם חיממו מלאנתה של אמנים, ביניהם בק ורדיוהד. הם יותר קשים לעיכול מהשועלים, והם הציבו בפני אתגר חדש – להודות שאני אוהב משהו שנשמע כאילו נלקח מהאייטיז. אז באמת בהתחלה אמרתי "מה זה? זה אייטיז!" אבל נתתי לזה עוד שמיעה, ואז עוד אחת ואז התחלתי להיות מכור ואז הגיע הדיסונס והתחלתי לתת לזה כל מיני תירוצים – "זה אייטיז, אבל יותר מתוחכם" היה אחד הטובים (אגב, אחד מהרעים היה "אבל זה לא יצא באייטיז").

אז כן, אני ג'וס ואני מכור ללהקה של יהודי מברוקלין שעושה אייטיז. אם תלכו לוויקיפדיה עליהם, תראו שנתנו להם שישה genres ויש רק עשרה שירים באלבום, ככה שלא רק אני לא ממש יודע להגדיר מה הם עושים. אז הנה טעימה מהם:

המוזיקה שלהם היא קצת אלקטרונית, קצת פופ, קצת דאנס. ואני קצת מכור.

אז אמרתי שיש עוד המון מוזיקה שנפלה עלי ואני מנסה לשמוע את הכל בבת אחת וזה לא הולך. אם אתם רוצים לדעת מה אני שומע, יש לכם את זה בצד ימין, אבל רק נזכיר עוד שתי להקות. האחת היא Okkervil River, שעכשיו אני שומע אלבום שלהם משנה שעברה, והם הוציאו אלבום גם השנה שאומרים שהוא פשוט המשך של האלבום הקודם (התבלבלתי, מצטער. האלבום שאני שומע הוא זה שיצא השנה, והוא המשך של אלבום שהם הוציאו בשנה שעברה). גם הם כמו כולם, לא קלים לשמיעה. אבל אחרי הרבה שמיעות אני כבר ממש אוהב אותם.

אז למה אני כל הזמן מזכיר לכם שכולם קשים לשמיעה/עיכול? לא נמאס לכם כבר לשמוע את זה? (אח, משחקי המילים האלה הורגים אותי, כי זו גם התשובה). אלבום שהוא קל לשמיעה נמאס ממש מהר! יש כמה בודדים שגם נכנסים מהר לראש וגם נשארים שם לנצח, לדוגמה: אלבום השנה שלי.

אז הדוגמה השניה לאלבום כזה, שגם נכנס מהר וגם נשאר להרבה זמן, היא של הלהקה בעלת השם המוזר: Ocean Colour Scene. קראתי עליהם אצל אורן ראב, כאן, הורדתי והתמכרתי. זה אלבום מ- 95, והוא כ"כ טוב שזה כואב. ממש נשמע כאילו עשו את האלבום הזה בסיקסטיז.

ויש עוד הרבה מאוד אלבומים שאני מנסה לעקוב אחריהם. אם אני אזכור ולא אהיה דביל, תוכלו לראות אותם בפינת "מתנגן לי ב- IPOD", פה בצד.

טוב, אני הולך לישון, כי כבר ארבע בבוקר.אני מקווה שלא תצטרכו לחכות כ"כ הרבה לפוסט הבא.