עדכון:
יש לי כרטיס!!!!!!!

1. פתיחה 2. תמיד כשאתה בא 3. דיאטה 4. פעם בחיים 5. מה שקרה 6. בוא אליי 7. מועדון ריקודים 8. טוב לבד 9. שעתיים אחרי 10. לילה טוב 11. ג'ורג'יה

כבר בשיר הראשון אפשר לשמוע את העוצמות בקול שלה. היא מדברת על יחסים הרסניים, בהם היא מחכה לגבר, הוא מגיע כנראה רק לסקס, היא יודעת את זה ורוצה יותר מזה, אבל אסור לה להגיד את זה – "אני יודעת למה באת, ומה אסור לי לצפות". היא עוד מקווה. השיר נגמר בסוג של זיוף בפסנתר, די בכוונה – כאילו להראות שהיחסים האלה לא יסתדרו, כאילו משהו פה לא מנגן כמו שצריך.
בשיר "דיאטה" היא מציגה גרסה חדשה לשיר של UB40 – כולם שואלים אותה מה עם האקס שלה והיא מציגה דמות חזקה שמספרת בנון-שלאנטיות מה קורה איתו. היא לא באמת זוכרת כמה זמן עבר, בערך 7 שנים. היא כבר מצליחה בחיים, אבל זה לא נחשב בעיניה – אלא אם כן הוא ישמע ויגיד שהוא שמח שהוא "הכיר" אותה. תוך כדי אירוניה כבדה היא צועקת עליו שהוא לא צלצל כבר שבע שנים ואנחנו מגלים שהיא פשוט ספרה כל יום שעבר. אה, ובסוף היא רוצה למות.
את שיר מספר 3, "פעם בחיים", אני לא ממש אוהב ולכן נדלג עליו. היום גיליתי שהוא שיר של עמיר לב במקור.
השיר הבא, "מה שקרה", הוא אחת מפסגות האלבום. השיר מכניס לתוכו גרוב מעולה שנלקח היישר מהאלבום One Hot Minute של הרד הוט. היא מספרת כנראה על ידידים שהקשר ביניהם מתהדק למרות שהיא לא רוצה – עלאק לא רוצה – היא מתה שזה יקרה, היא רק מפחדת. יש סתירה כ"כ חזקה בין העוצמה (האדירה!) שבה היא שרה לבין הגרוביות של המוזיקה, ומבחינתי המוזיקה מלמדת על המילים. המוזיקה הגרובית נותנת הרגשה שאפרת נמצאת במצב נוח כזה, והיא לא באמת לא רצתה להתאהב. ובאמת בסוף השיר היא זורקת איזה "אולי לא" – כאילו עד עכשיו דיבר השכל והנה בא הרגש וגילה את הסוד האמיתי.
בכלל, האלבום מדבר על השכל מול הרגש – מה צריך להיות מול מה שיש – מה היה נכון לעשות מול מה שרצינו לעשות.
גם השיר הבא ("בא אלי") מדבר על יחסים שבהם היא לא מספרת מה היא מרגישה. הגבר אטום (כרגיל) ולא מבין שהיא מאוהבת בו נואשות, והיא עדיין מקווה (כרגיל).
האלבום מקבל סוג של תפנית מהשיר "מועדון ריקודים" ועד השיר האחרון, לא כולל. בחלק הזה, היא כבר יודעת בדיוק מה קורה, בלי אשליות.
"מועדון ריקודים" בנוי בצורת מועדון ריקודים ישן כזה, שבו שרה זמרת לבושה חאקי עם מכנסיים קצרים, וחבורה של גברים עם כובעים של מלח מספקים לה קולות רקע. השיר מדבר על על מצב אחר – היא יודעת בדיוק למה היא באה למועדון "למה באתי אם לא רציתי לרקוד?" – בשביל הסטוץ. השיר בנוי בצורה שמחה ועליזה, כי כנראה בניגוד לחלק הראשון של האלבום, כאן כבר כולם כולל כולם יודעים למה היא באה למועדון, ואין שום דיסוננס.
גם ב- "טוב לבד" היא מצליחה להעביר לנו שהיא באמת לבד וטוב לה. כבר כאן אין פחדים וחששות.
בשיר הבא "שעתיים אחרי", למרות שהיא לא נמצאת עם הגבר שלה, היא יודעת מה המצב שלה – "בכל זאת היה לי טוב כשחשבתי עליך". השיר נע על הגבול שבין הידיעה שהגבר לא רוצה אותה לבין התקווה שאולי כן. בסוף השיר הגיטרות מכסחות בלי קשר לכלום וזה נותן לך את ההרגשה שגם אתה מתייסר איתה.
לילה טוב בנוי כשיר קטן ועדין, כזה שמתאים ללילה.

והנה הגענו לפסגה של האלבום – Georgia. זה הסינגל הראשון שלה (לא לרדיו, בכלל). והוא פשוט אחד השירים הכי טובים שאני מכיר. הוא בנוי מדהים. הוא כתוב מדהים והוא מוגש מדהים.
אז קודם כל, באלבום יש רווח קצת יותר גדול בין השיר שלפניו לבינו, ואז השיר נפתח במכה על הפסנתר בצורה מאוד דרמטית. התחלת השיר נשמעת כמו סערה בים אפל. המילים של השיר מאוד לא מובנות אם לא יודעים על מה השיר. אני ידעתיי על מה מדבר השיר רק איזה שנה אחרי ששמעתי אותו. המילים כובשות אותך גם אם אתה לא מבין אותם. "מישהו לא מוותר לי, בא ונלחם במקומי". השיר הזה פשוט אפל! היא שרה כל חזק, והמנגינה עולה ויורדת כמו ים סוער. זה שיר קודר מאוד. אז למה אני מושך אותכם כל כך הרבה ולא מגלה לכם על מה השיר? כדי שקודם כל תשמעו אותו בלי שתדעו על מה הוא. זהו? שמעתם? טוב, אז השיר מדבר על מישהי שמנסה להתאבד בקפיצה לים, ומישהו מציל אותה. כן, זה לא נשמע כזה סוד, אבל זה גם לא טריוויאלי מהמילים. אם מכירים את השיר בלי לדעת על מה הוא, אוהבים אותו בצורה אחת, ואם יודעים על מה הוא, אוהבים אותו בצורה אחרת.

אז מה זה אלבום מושלם?
הנה התנאים של המסחטה לאלבום מושלם:
1. אתה אוהב את כל השירים בו. כולם. מאוד.
2. לא ארוך מדי.
3. מגוון מאוד.
4. ביצועים מעולים – גם בשירה וגם בנגינה.
5. מילים יפות או מיוחדות.
6. אלבום שתמיד תרצה לשמוע, בכל מצב רוח.
7. השיר שיוצא לרדיו הוא לא הכי טוב באלבום – יש עוד פנינות באלבום שלא נטחנות עד דק ברדיו.
8. כל השירים "מלאים" – המון כלים, בעיבוד טוב ולא מסונתז.
9. משהו מיוחד. לא קריטריון ברור, אבל צריך שיהיה שם משהו שיפיל אותך.
10. אלבום שיש לו את אחד הקריטריונים בצורה חזקה מאוד.

אז האם יש אלבומים מושלמים? בוודאי ובוודאי! – Abbey Road, Debut, OK Computers, Automatic For The People, Jagged Little Pill, מפלצות התהילה, Odelay.
כאלה שנפלו בדרך:
1. סינרגיה – אין לו את 7, את 3 ובעיקר את 5 – הוא חוזר על עצמו קצת, והמילים ממש מעפאנות. אבל זה אלבום טוב.
2. Regina – חסר לה רק את 1 – יש שירים שפשוט בא לך להעביר.
3. Avril – אין לה את 5 ובכללי אין שם משהו ממש מיוחד.

אז נחזור לאפרת – האלבום הראשון שלה פשוט עומד בכבוד בכל הקריטריונים!
1. ברור.
2. הוא בנוי כעשרה שירים מהודקים ובנויים היטב.
3. האלבום מכיל גרוב, מועדון ריקודים, שירים אפלים ושירים עצובים.
4. פה החוזק הכי גדול של האלבום – אפרת מבצעת מושלם. יש לה קול ויכולת שימוש בו מדהימים. האלבום מורכב מכמויות של שירים שבכל אחד יש כלים שלא שומעים תמיד. כינורות, חצוצרות, פסנתר כל הזמן – פשוט עושר ענק של כלים.
5. גם פה החוזק של האלבום – המילים מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מיוחדות. ברק פלדמן כותב בחסד, וראינו את זה ב- "לראות את האור" (מהאלבום השני שלה), ב- Georgia ובכלל בכל האלבום.
6. אני שומע את האלבום כשאני רוצה לצרוח, כשאני רוצה לשקוע בתוך אלבום, או סתם כשאני צריך סתם מוזיקת רקע
7. כבר דיברנו על זה.
8. גם על זה דיברנו.
9. המשהו המיוחד של האלבום הוא Georgia – שיר מדהים, מילים מדהימות.
10. יש לאלבום הזה את 4 ואת 5 בצורה חזקה מאוד.

באופן שהפתיע גם אותי, האלבום הזה הפך להיות קנה מידה לאלבומים, והם רוב הזמן לא מדגדגים אותו.

הקיצר:
השילוב של ברק פלדמן, יוני בלוך ואפרת גוש חברו יחד ליצירה חד פעמית ומדהימה . מי שלא מכיר חייב לנסות, ומי שכן מכיר חייב לנסות שוב.

האלבום מדבר המון על יחסים לא מושגים, כשבדר"כ האשה לא מבינה באיזה מצב היא נמצאת, ואפרת משתמשת בעוצמה שלה כדי שממש נרגיש את זה. כשהיא שמחה גם אתה שמח וכשהיא עצובה גם אתה שוקע עם השיר.
זהו פשוט אלבום מושלם.

נ.ב.
—-
אם גם לכם יש קריטריונים אחרים לאלבום מושלם, התגובות פתוחות בפניכם :)

קנדה (זה באדום בגלל הדגל, כן?)

היה ממש כיף בקנדה. אני אוהב את המשפחתיות, והאירוח שם היה מעל לכל סטנדרט אפשרי, אבל לא על זה בא לי לדבר. רציתי לדבר על פסטיבל הג'אז של מונטריאול. זהו אחד מהפסטיבלים הידועים בעולם ואנחנו היינו מסתפקים בעשירית מהשמות שמופיעים שם. היה שם לאונרד כהן (הוא מונטריאולי במקור), וודי אלן (הוא אחד הנגנים באיזה להקה משלו), צ'יק קוריאה, בראד מלדאו, די די בריג'ווטר ועוד כ"כ הרבה. זה בלילה, בכסף. ביום וגם בלילה יש גם בחינם על במות בחוץ, וגם שם יש הופעות יפות וטובות. הפסטיבל התחיל בחמישי, אנחנו המראנו הבייתה בשני שאחר כך, אבל כל ההופעות הטובות היו בשישי ושבת. ככה שיצא שהייתי רק פעם אחת וביום, שזה יותר ג'אז להמונים, ופחות ג'אז קלאסי איכותי. אז אני יצאתי קצת מאוכזב, אבל יש לי חולצה :) זה פשוט לא הגיוני שיש לי משפחה בקנדה, ואני אפספס כזה פסטיבל. אני חייב ללכת לשם מתישהו בשנים הקרובות. בינתיים אני מחפש לי הופעות ג'אז טובות בישראל. מישהו שמע על איזה הופעה? מישהו רוצה לבא? אני בעקרון אוהב יותר ג'אז עם שירה ולא רק אינסטרומנטלי, אבל גם זה הולך. סיפרתי לכם כבר שראיתי את צ'יק קוריאה בארץ יחד עם אבישי כהן וזה היה בלתי נשכח?
אז קנדה השנה הייתה בסימן מוזיקה, והסיבות העיקריות היו שתי הרכישות שלי, נתחיל בפחות מעניינת.

Zune (הצבע זה בגלל שבגרסה הראשונה הוא יצא בצבע כזה, נכון מזעזע?)

קניתי לי zune בהחלטה של רגע. אני בדר"כ לא עושה דברים כאלה, וכל אותו היום אמרתי לעצמי "אני לא מאמין שקניתי זון". באתי לקנות iPod ויצאתי עם זון (שאגב יכול להיות שקוראים לו זיון, אבל לשם נוחות נקרא לו זון). אני לא יודע אם זאת הייתה החלטה טובה או לא. הנה כמה יתרונות וחסרונות בין ה- iPod לבין ה- Zune (בשניהם אני מדבר על גרסת ה- 80 גי'גה):
1. שניהם משתמשים בתוכנה ייחודית. לאפל יש כבר תוכנות חלופיות חינמיות, ולזון אין, אבל את הזון אפשר להתקין בכמה מחשבים שרוצים בלי כל מיני הגבלות. נצחון קטן לאפל.
2. הזון הוא לא כונן USB. נצחון אדיר לאפל (אגב, לא ידעתי את זה בחנות, וכנראה זה היה מכריע את הכף).
3. דוקא ה- ped של הזון יותר נוח לדעתי מהגלגלת של האפל, אבל הכפתורים בצדדים פחות נוחים (הם קשים כאלה). אני חושב שהממשק של הזון יותר נוח משל האפל. נצחון קטן לזון.
4. המסך – יש לזון מסך הרבה יותר גדול, אך עם רזולוציה זהה לאפל, ולכן דוקא האפל מנצח – הפיקסלים יותר קטנים ויפים.
5. תמיכה בעברית – לשניהם אין!!! בחנות חשבתי שיש לזון, וזה הכריע את הכף. היתרון הקטן של הזון הוא שאין לו תמיכה כרגע בשום שפה שהיא לא latin1, כלומר אנגלית ספרדית וצרפתית, ולכן יש עוד תקווה ל- unicode ולעברית. נצחון קטן מאוד לזון.
6. תוכנה – הזון יותר כבדה במחשב (בהרבה), אבל לדעתי יותר קלה לתפעול, כי המטרה שלה היא פשוט לסנכרן.
7. תכונות – לזון יש רדיו (לא מעניין אותי) וסנכרון אלחוטי (לא מעניין אותי), אבל אין לו אקולייזר (לא מעניין אותי), והווליום המקסימלי שלו קצת נמוך. תיקו.
8. אוזניות – כולם אומרים שהאזניות של הזון איכותיות כי הם ממש נכנסות לאוזן. בפועל, הטרבל שלהם גבוה מדי בשבילי, וזה שהם באוזן גורם לי לכאבים (ווליום חזק מדי) אחרי חצי שעה. אני בכל מקרה משתמש בסנהייזר PX-100, ככה שזה לא משנה.
9. החלק האחורי של הזון לא נשרט. האפל נראה אחרי כמה חודשים כאילו דרסה אותו מכונית, ודווקא כן הייתי נותן פה איזה נקודת "חביב הקהל" לזון על זה.

בקיצור, אני חושב שבסט הפיצ'רים הנוכחי, הדיסק ה- USB מכריע את הכף לטובת האפל, ויכול להיות שטעיתי בקניה, אבל מצד שני הזון רק בתחילת דרכו, ולכן אם יהיה לו עברית הוא ינצח בהליכת ירח לאחור (כל הליכת ירח היא לאחור, טמבל). ואם הוא יהיה כונן USB, בכלל הוא לא רואה את האפל.

אגב, ניתן לשים לב שלא התייחסתי בכלל למגניבות, למרות שזה בדר"כ מאוד מעניין אותי, הפעם זה ממש לא. למשל, מי מזהה יותר עטיפות של אלבומים, מגניבות הממשק (לא להתבלבל עם נוחות הממשק, כן?). למה כל זה? כי לאחרונה, באופן שלא מתאים לי במיוחד, אני נהנה ממש מהמוזיקה ולא מהמגניבות של הגאג'דטים שסביבה. ותזכרו את זה לסעיף הבא.

מזרימוזיקה (ותודה לעמרי על השם)
ועכשיו לרכישה הכי טובה שעשיתי לאחרונה, ה- Squeezebox. עובד איתי עמרי לוי שיש לו לייבל משלו (Basement), ואחרי הפוסט האחרון על אלאניס הוא הגיב ואמר "עזוב אותך מאלאניס, מה עם המזרימוזיקה?". נכון שזה שם מעולה? הרבה יותר טוב מ- "קופסת מעיכה". טוב, אז אחרי שהוא קיבל שם, בואו נדבר על המזרימוזיקה.
הוא בנוי מעולה. לשלט יש זיהוי תנועה, ולכן כשאתה מרים אותו הוא נדלק (!). הוא עושה בדיוק מה שתיארתי בפוסט הקודם ("מוזיקה זורמת"), אבל בדיוק. הוא כ"כ טוב, שהוא פשוט מחליף את הדיסקים בצורה כ"כ חלקה, שאני לא מרגיש שיש לי איזה גאג'דט חדש, אלא שיש לי פשוט כלי טוב לשמוע את כל המוזיקה שלי.
בכל זאת כמה דברים:
חסרון 1: התוכנה שלו לא רצה כ- service, ולכן אם מדליקים את המחשב זה לא מספיק, צריך גם לעשות login לאחד היוזרים. קצת מרגיז.
חסרון 2: התוכנה קצת טוחנת את הרשת המקומית.
יתרון 1: הוא סורק את ספריית המוזיקה שאתה אומר לו, והוא מכיר את הכל בקלות.
יתרון 2: בשלט יש אופציה לשמוע ספריה פיסית במחשב (זה מאוד שימושי אם התגים על ה- mp3 לא היו טובים – אתה פשוט משתמש בספריה, ולא בתגים)
יתרון 3: בשלט יש יציאת אוזניות, ככה שאפשר לשמוע את כל המוזיקה שלך גם באוזניות (שימושי מאוד לכותב הבלוג הזה – לשמוע מוזיקה תוך כדי כתיבת הבלוג בלילה)

הקיצר, אנחנו כבר לא שומעים CD-ים, אלא דרכו.

בגלל שעכשיו אחת וחצי בלילה, אנחנו נדבר עם Beck ועל אירוע הספורט הגדול ביותר שראיתי ביום אחר.
לילה טוב, וחלומות פז.