ביופיליה ע"פ ויקיפדיה היא התאוריה שיש קשר אינסטינקטיבי בין האדם לבין מערכות חיות אחרות.

ביורק ע"פ ג'וס היא משהו יוצא דופן.

אני קורא "אמן" לכל הזמרים/כותבים/יוצרים, אבל באמת של הבאמת אין מישהו שיותר ראוי לתואר "אמן" מאשר ביורק. היא הבינה שהעולם של היום מתקיים באינטרנט, ומתוך כך היא החליטה לעשות קצת יותר מלהתחיל לצייץ. היא התחילה פרוייקט שמאחד מוזיקה, טבע, מדע, טכנולוגיה ומה לא.

האלבום הבא שלה, ביופיליה, הוא לא אלבום כי אם פרוייקט. מצורפת אליו אפליקציית אייפון, כל שיר הוא כאילו על איזו תופעת טבע, השירים עצמם נעשו לאחר מחקר מדעי כאשר הנגינה היא לא רק על כלים רגילים אלא גם על כלים חדשים שנוצרו מתוך חיבור בין מדע ל… ביורק. הנה תרגום ב-"הארץ" של כתבה עליה מהניו-יורק טיימס. כדאי לכם מאוד לקרוא. היא בנתה את האתר ואת האפליקציה כאילו האלבום הוא היקום עם מערכת כוכבים כזו, וכל שיר הוא איזה כוכב או קונסטלציה. לא מהדברים הרגילים שאנחנו רואים כל יום.

האתר שלה, bjork.com, חדש, מגניב, HTML5, והוא נוצר בדיוק בשביל לתמוך בכל הפרויקט השאפתני הזה. אפשר לגרור בו, לזוז בו וכו' וכו'. אבל מה שהדליק אותי הוא התפריט בצד. יש שם past ו- preset. כשפותחים את העבר, אפשר להגיע לדיסקוגרפיה ועוד כל מיני דברים שהיא עשתה בעבר. כשפותחים את ההווה, יש שלושה לינקים: פייסבוק, טוויטר ויוטיוב. אצל ביורק אלבומים זה העבר. ההווה הוא הרשת.

אבל שזה לא יטעה אתכם. בסוף זאת ביורק והשירים שלה יפים מאוד. הנה הסינגל הראשון מתוך האלבום – Crystalline:

והנה הסינגל השני, שאני כבר התמכרתי בצורה בלתי הגיונית – "וירוס":

אני יכול לכתוב עליה עוד המון, אבל קודם כדאי שתקראו את הכתבה עליה. יש גם עוד ראיון (ארוך) איתה במגזין מוזיקה חדש ומעולה שנקרא The Quietus. גם אותו כדאי לכם לקרוא, למרות אורכו. אני הולך לעשות את זה עכשיו.

אני פשוט לא יכול לחכות כבר לאלבום שלה. את האפליקציה לאייפון כבר יש לי.

ההופעה של עינב. הדרך הטובה ביותר לשמוע את האלבום שלה, תאמינו לי.

01. ניתוח לב פתוח 02. אירופה 03. כמו אושר 04. חרב סוכות 05. חולשה לאישה 06. לא כוחות 07. קור כלבים 08. לא להעיר את החיה 09. קרבות ראווה 10. שיר הרס 11. תינוק 12. 27 13. עץ נופל ביער

אחרי הרבה זמן שחיכיתי לה, עינב ג'קסון כהן הוציאה את אלבומה הראשון. ובתיאום מושלם, אני ביקשתי ממנה שתיתן לי לשמוע או לקנות אותו בקניה מוקדמת, לפני שהוא יוצא לחנויות, והיא בדיוק התכוונה לתת לי אותו בחינם. גם כי אני בלוגר וגם כי התפתחה ביננו איזו סוג של ידידות מיילים, אחרי שהחמאתי לה (מגיע לה!) בפוסט שבו דרשתי מזמרים לשיר בעברית.

והיא אחת הסיבות שלא כתבתי כ"כ הרבה זמן. כי כ"כ רציתי לכתוב על האלבום שלה אבל לא יכלתי. לא יכלתי ורציתי. לא כתבתי כי כל פעם הפוסט הבא היה צריך להיות שלה, אבל לא יכלתי לכתוב על האלבום שלה אז פשוט נמנעתי מלכתוב.

ולמה רציתי? כי היא זמרת מדהימה. כי היא מדהימה בלי קשר. כי האלבום שלה טוב מאוד ושווה לכם לשמוע אותו.

ולמה לא יכלתי? או, פה אני רוצה לפנות במכתב פתוח אליה.

———————————————–

עינב יקירתי.

עברו הרבה ימים מאז ששלחת לי את האלבום שלך, ועברו עלי הרבה ימים של התחבטויות והתלבטויות. האלבום שלך מיוחד. נפלא. אינטימי בצורה יוצאת דופן. יש בו כמעט רק אותך ואת הפסנתר שלך. אבל קשה לי איתו. מאוד. יש שם שירים מאוד עצובים, ולאו דווקא המילים, אלא הפסנתר. יש שם שירים שנשמעים לי ממש שירי יום זיכרון. וזה לא בשבילי. זה באג אצלי במערכת – אני כבר לא מסוגל לשמוע שירים כאלה. ולא אהבתי אותם.

אני לא יכול לכתוב בבלוג שלי משהו שאני לא מאמין בו, ולא יכלתי להמליץ בלב שלם עליו, מכיוון שהיו תקופות ארוכות שפשוט לא יכלתי לשמוע אותו. הוא אלבום שאני יכול לשמוע רק באווירה מאוד מאוד מסויימת, ולא הצלחתי להגיע לשם. היום אני פשוט מדלג על כמה שירים.

אבל אני מאוד אוהב אותך. אני אוהב את התיחכום של המילים שלך. אני אוהב את הרג'ינה ספקטור שבך.

אני רוצה לשבת איתך על קפה וקצת לדבר איתך על מוזיקה. על מאיפה בא האלבום הזה ולאן את הולכת עם האלבום הבא.

אז זהו. אני מקווה שאת מבינה אותי. אני מקווה שאת מרגישה את ההערכה שלי, למרות שהאלבום שלך לא התלבש עלי.

——————-

אנחנו אנשים שונים. לא כל מה שמתאים לי מתאים לכם. זו הסיבה שאני מפציר בכם לשמוע את האלבום שלה. הוא מיוחד. היא שווה את הזמן.

אם תרצו לשמוע את האלבום שלה בצורה הטובה ביותר, כדאי לכם פשוט להגיע להופעה שלה. האלבום שלה נשמע הכי טוב בהגשה אישית, מקרוב, על קפה.

הכלל ראשון בניהול בלוג הוא פשוט לכתוב. לא להתעסק עם העיצוב, לא להתעסק עם ה- wordpress ולא להתעסק בכלום. פשוט להגיע ולכתוב.

הכלל הזה נכון שבעתיים (באצבע, מי זוכר מאיפה הביטוי שבעתיים?) כשמדובר על זה שלא כתבת כבר מעל חצי שנה. בלי להסביר, בלי לקשקש ובלי להתפלסף. פשוט למצוא נושא חדש ולכתוב עליו. אחת הסיבות היא שאתה לא יודע אם אחרי הפילוסופיה וההסברים באמת תמשיך לכתוב, אז התפלספת שעה ובעצם התחייבת לחזור לכתוב כאילו אין מחר, ואז אתה שוב מפסיק לאיזה שלושה חודשים.

אבל אני חייב קצת להסביר איפה הייתי. אולי יותר לעצמי מאשר לציבור קוראיי.

הייתי בהפסקה.

זה הכל. לא היה לי דרייב לחפש מוזיקה חדשה. האשמתי את זה שאין מוזיקה חדשה טובה בעולם, ואפילו ביקשתי את עזרת הציבור במציאת מוזיקה.

ואז לאט לאט חזר לי הדרייב. והלכתי לחפש מוזיקה חדשה איפה שתמיד חיפשתי. בבלוגים. ומצאתי כמה דברים ממש מעניינים. וחזרתי לשמוע מוזיקה. וגם בא לי לכתוב.

ויש עוד סיבה. עינב ג'קסון כהן. ועליה נדבר בפוסט הבא.

אני פונה לכל הבלוגרים ולכל האנשים שמקשיבים למוזיקה. אני מתחנן!

אני צריך מוזיקה חדשה!

וטובה!

משהו שלא שמעתי קודם.

למשל, את Fleet Foxes החדש שמעתי קודם. באלבום הקודם שלהם.

בדיוק נגמרה שנה, וכולם סיכמו אותה. חוץ ממני. לפחות כרגע. אבל אני מאוד אוהב את סוף השנה, כי בסיכומים של סוף השנה אני תמיד מוצא מוזיקה מעולה שלא שמעתי עליה.

אם סיכומים לא עושים לכם את זה, אני ממליץ רק על אחד, הסיכום של עונג שבת. זהו סיכום קולקטיבי, שבו הקוראים של גיאחה שולחים את עשרת האלבומים שהם הכי אהבו השנה, ויוצא מעין דרוג "האלבומים שהכי נשמעו/נאהבו ע"י הקוראים". גיאחה עושה את זה נפלא, ואתם מקבלים בערך את 50 האלבומים שדיברו עליהם השנה.

לפני שנתיים מצאתי שם את ה- Black Keys.

השנה, אולי כי הייתי יותר מחובר, הכרתי את הרוב המוחלט של האלבומים וכבר החוותי את דעתי על רובם.

השנה, באופן מובהק ביותר, אלבום השנה הוא של ארקייד פייר. זה אומר שכולם שמעו אותו ואהבו אותו לפחות כדי לשים אותו בעשיריה הראשונה שלהם. את דעתי עליהם כבר כתבתי.

אני כבר מתכנן פוסט על אלבום שהכרתי מתוך הסיכום של העונג.

עוד מעט.