יולי 18 2010
K's Choice
כבר הרבה זמן שאין לי מוזיקה חדשה שאני מכור אליה. משהו ששווה לרוץ לבלוג בשבילו. אבל אני מאוד רוצה לכתוב. אז אני אחזור קצת לעבר.
לפני מאות שנים, עוד כששלטו העותמנים בארץ ואני הייתי עתודאי קטן וחמוד, לא הכרתי יותר מדי סוגים של מוזיקה. בדיוק יצאתי מהתיכון כשבאמתחתי שעות האזנה לביטלס כחול הים. באזור השביעית והשמינית כבר שמעתי מוזיקה שהיא לא של הרביעיה כשאני מתמקד רק באיכות מוכחת (לד זפלין, משינה ועוד כהנה וכהנה), אבל עדיין לא הייתי פתוח ממש לעולם. ואז התחלתי אוניברסיטה והתחלתי להכיר אנשים חדשים מסוגים חדשים. אח, הייתי צעיר ויפה. טוב, רק צעיר.
אחד האנשים שמלווה אותי עד ימים אלו (כבר יש לנו מדינה וכאלה) הוא ניר. ניר היה שומע רוק/גראנג' בין הכבד לכבד מאוד. או לפחות ככה תפסתי אותו אז. וניר הכיר לי את K's Choice. ואני נפלתי שדוד. אז יצא בדיוק Cocoon Crash והוא היה כל-כך יפה שלא הפסקתי לשמוע אותו. ואחרי שכבר הייתי בתוכו, יצא Almost Happy והיה מעולה לא פחות וכבר הייתי מכור לשניהם. מאוד אהבתי את הגיטרות, את ההרמוניות בין שרה לגרט, את המלנכוליות המעורבת בתקווה ובעיקר את הקול השברירי של שרה.
ואז הם הגיעו לארץ, לסינרמה. ואני התלבטתי לכמה דקות אם אני הולך או לא (כי לא הייתי הולך להופעות אז, לא שהיום אני הולך הרבה, למרות שכבר נגמר המנדט הבריטי), ובסוף החלטתי ללכת, עם ניר. והיה פגז. היה כיסוחים לשיחים. הם נתנו הופעה מדהימה! והם אהבו את הקהל והקהל אהב אותם ופשוט היה משהו שלא רציתי שייגמר. ובהופעה הם עשו מלא שירים מ- Paradise In Me שהוא האלבום הראשון שלהם (הידוע. הוא באמת השני), ואני שעוד לא הכרתי אותו אמרתי לעצמי "ואוו! איזה מעולה האלבום שלהם שאני עוד לא מכיר!!!" (שלושת סימני הקריאה במקור). עוד באותו ערב, או יותר נכון למחרת, כבר הלכתי לחפש את Paradise In Me, וכשמצאתי אותו הבנתי כמה הוא טוב וכמה הם טובים. ומאז הם הפכו להיות "הלהקה האהובה עלי ביותר שהיא לא הביטלס", תואר שמחזיק עד היום, אך היום הם כבר חולקים אותו עם ה- Black Keys.
אחרי Almost Happy הם התפרקו בגלל איזה מחלה של שרה, ואני נותרתי שבור לב ונטול טעם לחיים. וכך עברו להם החיים כשאני רואה הכל בשחור לבן, לכל האוכל היה טעם של קרטון וכל הריחות הריחו כמו ריח משעמם כלשהו.
לפני שנה גיליתי ששרה יצאה בקריירת סולו, והוציאה שני אלבומים. זה נשמע בדיוק כמו K's Choice רק טיפונת פחות טוב. ואז לפני כמה חודשים גיליתי שהם מגיעים לארץ. ושהם התאחדו. ושיש להם אלבום חדש. ישר הלכתי לשמוע אותו. וישר דיברתי עם ניר ועוד באותו ערב, או בעצם למחרת, ענבל (אשתו של ניר) קנתה לנו כרטיסים.
הייתה הופעה מעולה! בכל תו ראשון מכל שיר מהאלבומים הישנים שלהם כל הקהל כבר צורח וצועק וכולם מתלהבים ואנחנו איתם. והיה פשוט כיף.
K's Choice היו בין השלושה הראשונים שאמרתי שאני אכתוב עליהם אם יהיה לי בלוג, ואם כבר ראשונים, הם גם יהיו הראשונים שאני אעשה להם מיקסטייפ. אני לא יכול לכתוב רק על אלבום אחד שלהם, כי אני אוהב את כל השלושה בצורה שווה, וכי יש להם עוד הרבה שירים מהופעות שניר חיפש ומצא באינטרנט (הרבה דברים קרו מאז הכרזת העצמאות) ושאני חייב להשמיע לכם, אז הנה לכם, המיקסטייפ הראשון במסחטה, ומי ראוי לזה יותר מאשר K's Choice.
הנה כל האוסף להורדהוהנה כל האוסף לשמיעה רצופה (אחרי שהנגן נפתח יש חצים ימינה ושמאלה, וככה אפשר לדלג על שירים כאוות נפשכם):
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
1. Believe
Believe הוא השיר הראשון מהאלבום הראשון ששמעתי, כלומר מ- Cocoon Crash. לטעמי זה השיר שמתמצת אותם. יש בו את השבריריות של הנפש, יש בו את התקווה וההתאוששות ויש בו את המשפט האלמותי, קיטשי אך הם גורמים לך להאמין בו: I believe in me. השיר נגמר עם חיבור מושלם לשיר הבא באלבום, ולכן מי אני שאנתק את הקשר ביניהם.
2. In Your Room
ב- In Your Room אנחנו פוגשים את K's Choice הרומנטיים. השיר ממקם אותך במקום הכי מוכר לזוג אוהבים, החדר של בן הזוג. שם הקשר מתהדק, שם לכל חפץ נרקמת היסטוריה. אבל כרגיל אצלם, יש איזה טרגדיה שמרחפת מעל השיר. אף פעם לא מזכירים אותה אבל המילים נעות בין זכרונות מתוקים לשגעונות רחוקים. אני אגיד את זה כאן, אבל זה נכון לכל השירים שלהם – הקול של שרה ואיך שהוא נשבר זה מה שעושה את השיר.
3. Not an Addict
אם לרגע נשמתם אוויר רומנטי, הגיע הזמן לצלול בחזרה. "לא מכור" הוא הסינגל הראשון הגדול שלהם והוא השיר שפרסם אותם. אמנם הנושא קצת נדוש בהרבה שירים, אבל לקייס צ'ויס יש בכל זאת פן אחר. אחד המאפיינים החזקים של K's Choice הוא ההתבוננות העצמית. כמעט בכל השירים אפשר למצוא כמה שורות שמסתכלות מהצד ומראות על קצת מודעות עצמית, וגם אצלנו – "I'm not an addict, maybe that's a lie".
4. Hide
אני חייב להודות שאני לא כ"כ מבין על מה השיר מדבר, אבל זה ממש לא מפריע לי לאהוב אותו מאוד. השיר הזה מאוד אפל והוא עוד פיסה בפאזל המסובך שלהם. בבארבי השנה הם פתחו איתו את ההופעה, ושם הוא נשמע ממש ממש טוב.
5. Another Year
אם באלבום הראשון K's Choice נשמעו כועסים, ובאלבום השני הם נשמעו שבריריים, אז באלבום השלישי הם כבר היו עצובים. לאלבום קוראים Almost Happy, וזה מכניס אותך לאווירה עוד לפני ששמעת את התו הראשון. Another Year הוא השיר הראשון באלבום והוא, אם מקשיבים טוב למילים, פשוט עצוב. המילים שלו מדברות על אדם שכבה. שרה גם מדייקת כ"כ עם הקול שלה בשיר הזה, והוא עגמומי ויפה.
6. Almost Happy
גם פה, לא הפרדתי בין השיר הראשון והשני באלבום, והעגמומיות נמתחת בין השירים. אבל יש לשרה את היכולת להשרות מעין יופי על העצב. אני ממש ממליץ לשמוע את כל השירים באוזניות בשקט, לבד.
7. Butterflies Instead
השיר מתאר ילד או ילדה שבורח לעולם משלו בחדר שלו. שוב, העצב מעולם לא היה יפה יותר. זה בערך השיר שלהם שאני הכי אוהב. זה והבא.
8. If You're Not Scared
אחרי הרבה שירים של עצב, זה אחד השירים היפים שלהם והוא דווקא מדבר על תקווה. אישה מדברת אל בעלה או חברה מדברת אל החבר שלה ושואבת ממנו כח לחיות, לא לפחד, לגדול.
9. Iron Flower
המילים של השיר הזה מאוד מוזרות ובלתי מובנות. באמת. זה ממש לא מונע ממנו להיות אחד השירים המיוחדים והיפים שלהם. את השיר הזה דווקא מוביל גרט ולא שרה.
10. Paradise In Me
זה שיר מהאלבום הראשון, שגם היה לאחד הסינגלים הראשונים שלהם. זה אחד השירים שמגדירים את האלבום הראשון: כועס ומדבר על נושאים קשים בעטיפה יפה.
11. Mr. Freeze
השיר הזה הוא חיבור בין Butterflies Instead לבין Paradise In Me. השיר מדבר על ילד שבורח מהצרות שלו בבית לאיזה עולם משלו. "אדון קיפאון" עוזר לו להקפיא את מה שהוא מרגיש, ולתת לכל הבאלאגן לעבור מעליו. מה שמיוחד בשיר הזה הוא ההומור והאירוניה שבה הם מתארים את המצבים האלה.
12. My Record Company
שיר "כבוד" לחברת תקליטים. זה לא כ"כ הגיוני שהם שרו את זה לחברת התקליטים שלהם, כי הם היו עם סוני לאורך ארבעת האלבומים (כולל זה שאני לא מחשיב – האלבום הראשון והלא מפורסם). כרגיל אצל K's Choice האירוניה וההומור שזורים ביחד בשיר הזה, אבל לפני ששמתי לב למילים, הגיטרות בשיר הזה פשוט נהדרות.
13. Home
אין כמו נוסטלגיה לבית שבו גדלת. השיר זה קצת חריג בתוך האלבום שלו, Almost Happy. כשכל השירים סביבו עצובים, Home תמיד מרגיש לי כמו קרן אור בתוך האלבום הזה.
14. Dad
K's Choice עוברים לפסנתר ושרה שרה שיר לאבא שלה. כל הזמן מסקרן אותי מי כתב את השיר הזה, היא או אחיה, והאם שניהם מסכימים עם המילים. השיר הזה מאוד ישיר ומאוד רטרוספקטיבי. אני לא מזדהה עם המילים, כי הם מדברים על סוג של ריחוק שהיה בינם לבין אבא שלהם, אבל המילים בכל זאת מאוד מרגשות אותי.
15. Weak
השיר הזה הוא לדעתי הפנינה של האוסף הזה. זה שיר של Skank Anansie שהם עשו בהופעה. זה אחד השירים שאני הכי אוהב, גם בביצוע המקורי וגם בביצוע של K's Choice. יש לי כ"כ הרבה לספר על השיר הזה, אבל אנחנו נשאיר את זה לאחד הפוסטים הבאים. בינתיים פשוט תהנו מאחד השירים היפים שנכתבו ומאחד הביצועים היפים שלו.
16. Something's Wrong
זה השיר שסוגר את האלבום הראשון, והוא בערך השיר האחרון שלהם שהכרתי, ולכן הוא גם סוגר את האוסף הזה. מעבר לזה, הוא גם שיר מאוד משעשע, ויש בו את השורה שקנתה אותי, למרות שזה טפשי:
If you like music more than life, something's wrong…
וזו שורה ראויה לסיום הפוסט על הלהקה שאני הכי אוהב שהיא לא הביטלס…
