יונ 05 2011

עזרה!! (!!!)

מאת: נושאים: קורה עכשיו בעולם

אני פונה לכל הבלוגרים ולכל האנשים שמקשיבים למוזיקה. אני מתחנן!

אני צריך מוזיקה חדשה!

וטובה!

משהו שלא שמעתי קודם.

למשל, את Fleet Foxes החדש שמעתי קודם. באלבום הקודם שלהם.

10 תגובות

ינו 11 2011

סוף שנה

מאת: נושאים: קורה עכשיו בעולם

בדיוק נגמרה שנה, וכולם סיכמו אותה. חוץ ממני. לפחות כרגע. אבל אני מאוד אוהב את סוף השנה, כי בסיכומים של סוף השנה אני תמיד מוצא מוזיקה מעולה שלא שמעתי עליה.

אם סיכומים לא עושים לכם את זה, אני ממליץ רק על אחד, הסיכום של עונג שבת. זהו סיכום קולקטיבי, שבו הקוראים של גיאחה שולחים את עשרת האלבומים שהם הכי אהבו השנה, ויוצא מעין דרוג "האלבומים שהכי נשמעו/נאהבו ע"י הקוראים". גיאחה עושה את זה נפלא, ואתם מקבלים בערך את 50 האלבומים שדיברו עליהם השנה.

לפני שנתיים מצאתי שם את ה- Black Keys.

השנה, אולי כי הייתי יותר מחובר, הכרתי את הרוב המוחלט של האלבומים וכבר החוותי את דעתי על רובם.

השנה, באופן מובהק ביותר, אלבום השנה הוא של ארקייד פייר. זה אומר שכולם שמעו אותו ואהבו אותו לפחות כדי לשים אותו בעשיריה הראשונה שלהם. את דעתי עליהם כבר כתבתי.

אני כבר מתכנן פוסט על אלבום שהכרתי מתוך הסיכום של העונג.

עוד מעט.

עדיין אין תגובות

דצמ 15 2010

רוחות סוערות (גם פה בלונדון)

מאת: נושאים: סקירות

כולם מדברים על קָניֵה. בעצם כולם נשפכים על קניה. הוא מקבל את אלבום השנה בכל המקומות הנחשבים. ולא סתם, אלא גם במקומות הנחשבים באזורים האינדיים יותר של העולם. כלומר, גם האליטיסטים נפלו שדודים. וזה לא פעם ראשונה, אלא פעם שניה ברציפות. ב- 2009 הוא הוציא אלבום נהדר ועכשיו הוא הוציא אלבום שפיצ'פורק נתנו לו 10 עגול. וזה לא קורה, אולי פעם בעשור. לא שפיצ'פורק הם האורים והתומים של המוזיקה העולמית, אבל פעם הם נחשבו ככה. והם תמיד החשיבו את עצמם לאליטיסטים. אז מה קרה? העולם השתגע? מה, זה אלבום ברמה של OK Computers? זה אלבום שעיצב דור? טוב, אני אחסוך מכם את המתח. לא.

הוא אלבום טוב והוא לא עוזב לי את האוזן כבר הרבה זמן, אבל הוא לא מדגדג את הגדולים. אני אפילו לא בטוח שהוא יותר טוב מהקודם שלו. אז למה? למה גומרים עליו את ההלל בכל מקום, או סתם גומרים עליו?

לא יודע. אבל יש לי השערה. או שתיים.

אבל לפני שנגיע אליו, בואו שניה נדבר על האלבום הקודם שלו.

Kanye West - 808s and Heartbreak 02. Welcome to Heartbreak
03. Heartless
04. Amazing
08. Street Lights

האלבום הקודם שלו יצא ב- 2009, אחרי שארוסתו נפרדה ממנו ואימו נפטרה. זה שבר לו את הלב, ואין דבר יותר טוב מאמן עם לב שבור. הוא הוציא אלבום מעולה. רך. מיוסר. בתוך עטיפה של ראפ. שמעתי  את האלבום הקודם שלו המון ואפילו התחלתי פוסט עליו. היה לי המון דברים לכתוב על הקודם שלו, ומשום מה לא כתבתי. לא יודע למה. אולי כי בסוף הפסקתי לשמוע אותו מהר יותר ממה שחשבתי, אבל הוא עדיין אלבום טוב מאוד. כבר אין בו אני ואני ואני, אלא יותר כמה אני מסכן שעזבת אותי, וכמה שאת קרה. וגם "חבר שלי הראה לי תמונות של הילדים שלו, וכל מה שיש לי זה בית מפואר". הוא בוכה על זה שהוא היה הליצן של הכיתה והחיים שלו נעלמו. כל האלבום בנוי על מייצב קול, כנראה שהוא היה צריך להחביא את הקול בשביל לפתוח את הלב.

אבל האלבום הקודם היה גם עוד משהו. הוא חצה את הקווים.

הוא היה הצעד הראשון שעשה ראפר מרכזי לכיוון המוזיקה הרגילה, איזה חיבור בין סגנון הראפ ה"קשה" לבין שאר העולם. ואני קורא לו ראפ קשה כי זה לא ריהאנה ולא ביונסה ולא עוד כל מיני ראפרי סבבה. זה הארד-קור שחצה את הקווים. אני חושב ששם הוא עשה את פריצת הדרך שלו. הוא יצר אלבום שהוא פחות ראפ ויותר מלודי. פחות "אני תותח ותראו איך אני הורג את כולם" ויותר "איך את עושה את זה אחרי כל מה שעברנו".

ועולם המוזיקה בצד השני חיבק אותו על השינוי. קצת כאילו הערס השכונתי בא להסתובב עם החבר'ה החנונים. בא ללמוד קצת מתמטיקה. אבל אל תזלזלו – זה הצליח לו. הוא יצר אלבום שכיף לשמוע אבל עשוי מהחומרים הנכונים. וגם אני אהבתי אותו מאוד.

הבעיה היא שאלבום כזה שם אותך בפרשת דרכים. אתה לא יכול לחזור לעולם השחצני וה"ריקני" של הראפ, אבל אתה לא יכול להפוך את עורך ולהיות קולדפליי. אז מה עשה קניה, אתם שואלים? הוא יצא מהמלכוד בצורה המושלמת ביותר. הוא חזר לעולם שלו, ולקח איתו את מה שהוא למד ב"חוץ".

האלבום שהוא יצר השנה הוא אלבום מורכב מאוד. הוא אלבום שחוזר לשורשים של הראפ הקשה, אבל הוא מאוד לא פשטני. הוא מערבב המון אלמנטיים אינדיים, והעיקרי שבהם הוא שהאלבום קשה לשמיעה. זה לא אלבום שמתלבש על האוזן בקלות. צריך כמה וכמה וכמה שמיעות בשביל לרדת לעומקו. צריך זמן. צריך אורך רוח. הדבר השני שהוא לקח איתו הוא שהמוזיקה מורכבת. היא בכלל לא בנויה כראפ "רגיל". עוד דבר שמוסיף לקניה נקודות זה שהוא חזר לשורשים. הוא נותן פה בראש. הוא כבר לא שבור לב, אבל גם לא שחצן. הוא מפוכח. הוא רואה דברים קצת אחרת.

אז עכשיו נחזור להתחלה.

האלבום הוא טוב. הוא אפילו מעולה. יש קטעים באלבום שלא שמעתי קודם ולא תשמעו בשום מקום אחר. האלבום כנראה גם אצלי מועמד לקבל את אלבום השנה, אבל הוא לא אלבום מושלם. מכאן ועד להכתיר אותו כאחד האלבומים הטובים ששמעתם הדרך עוד ארוכה.

זה מרגיש לי כאילו החנונים שמחים שהערס בא לשחק איתם ועוד חוזר לחבר'ה שלו ומתגאה בזה, אז הם מכתירים אותו למלך. כאילו מן גאוות החנונים על כך שהם הצליחו להמיר את הערס.

ויש גם עוד סיבה. מאותה סיבה שאלקנה הגיע לגמר ומאותה סיבה שהרבה פעמים בגמר של כוכב נולד יש אנדרדוגים – הם מקבלים את הקרדיט על "השינוי הכי גדול" מתחילת התוכנית. נותנים לקניה את הציונים המטורפים האלה על הדרך שהוא עבר, ולא על לאן שהוא הגיע. סוג של "בואו נעודד אותו כדי שימשיך עם זה". ציון 10 עגול לא יכול להיות רציני כי אין עוד פרספקטיבה האם האלבום שינה את דורו, האם הוא עיצב את המוזיקה בשנים שאחרי, ולכן צריך לראות אותו כסוג של עידוד לראפרים לצאת לעולם האינדי.

אני רוצה בכל זאת קצת להתייחס לתוכן של האלבום. הוא גס. ברוטלי. לפעמים ציני. תמיד קשה. אבל… החלק הראשון שלו מעולה. מיוחד. עשוי טוב.
03. Power

05. All of the Lights – אחד הטובים באלבום, אם לא הטוב ביותר.

06. Monster – מתחרה עם הקודם על תואר שיר האלבום.

את שיר 7 (So Appalled) הוא לקח ישירות מ- Cypress Hill, והוא אפילו משתמש ב- "one hand in the air, as if you don't care".

אחרי שיר 7 יש שירים טובים יותר וטובים פחות. יש גם שירים שאני מעביר, או כי הם מעצבנים או כי הם פשוט לא שווים את הזמן. בעיקר לקראת הסוף.

10. Hell of a Life – גס מאוד, אבל מדבק. אולי הוא גם ציני לגבי כל מה שקורה שם.

האמת, עוד לא החלטתי אם הוא אלבום השנה שלי או לא, אבל הוא בהחלט מועמד.

בניגוד לתמיד, אני לא ממליץ לכם ללכת ולשמוע את האלבום הזה. זה אלבום שדורש זמן ואורך רוח. צריך רצון לשמוע דברים לא קלים לעיכול. וגם אחרי שתעכלו אותו, הוא לא יישב טוב בבטן. הוא תמיד יבלוט מהצד, יישב קצת עקום, קצת בולט וקצת מכוער.

יש סיכוי שאחרי כל הזמן שתקדישו לו, תשאלו את עצמכם לאן הלך כל הזמן הזה…

אבל גם יכול להיות שתתמכרו.

עדיין אין תגובות

דצמ 13 2010

טוויטר – תוצאות!

מאת: נושאים: כללי

I didn't forget to tweet yesterday; I just never tweet on 12/11 in honor of the assassination of Byzantine Emperor Nikephoros II. Duh.
(Conan O'brien's 12/12/2010 tweet)

אז עבר הרבה זמן מאז הסקר שעשיתי, ותודה לכל המשתתפים. ועכשיו, למשהו שונה לגמרי – התוצאות:
ענו לי 26 אנשים, יחד איתי זה 27. מתוכם:

ל- 17 אין.

לכל הבלוגרים שענו לי (4) יש, והם עוקבים אחרי כל מיני אנשים. יחד איתי זה 5.

ל- 2 יש, אבל הם לא עוקבים בכלל.

ל- 2 אנשים פשוט יש. אחת מהם היא אשתי, והיא עוקבת כי יש לה בלוגר בבית (או בחו"ל) ויש את קונאן בטוויטר.

ל- 1 יש, כי הוא איש מחשבים שמעודכן במה שקורה בעולם. הוא גם היה בלוגר, אבל זה כנראה לא קשור.

הסברים:

כל הבלוגרים מתחזקים טוויטר. יש כאלה שמצייצים ויש כאלה שעוקבים, פשוט מהיותם מעודכנים טכנולוגית (לכתוב בלוג זה סוג של עדכנות טכנולוגית). עוד שניים שלושה פשוט מעודכנים, בלי להיות בלוגרים. יוצא לנו בערך 30% שיש להם טוויטר. אני ממש לא חושב שזה האחוזים בארץ, אלה פשוט האחוזים מהקוראים שלי ומאלה שהסכימו לענות לי בפייסבוק :)

אז בואו אני אספר לכם את דעתי על טוויטר, או במילים אחרות: מה ההבדל בין פייסבוק לטוויטר?

אז ככה: אם פייסבוק הוא האח הגדול בטלוויזיה, אז טוויטר הוא ערוץ האח הגדול. מה הכוונה? בפייסבוק אני אשים את כל הדברים שאני רוצה לספר לכולם, אבל אני לא רוצה להכביד על הציבור. אני לא רוצה לעדכן סטטוס חמש פעמים ביום כדי לספר לכולם שגיליתי אמן חדש ומגניב. פייסבוק הוא התוכנית השבועית שלי, בה אני מספר לכולם, ואין להם דרך לברוח מזה, על החיים שלי. עם מי אני בקשר, התמונות של המשפחה, וסתם חוויות שעברתי.

לעומת זאת, בטוויטר אני רוצה לדבר כל הזמן, לפעמים רק על אותו נושא, ורק מי שאני באמת מעניין אותו, יכול להרשם, ולשמוע את כל מה שיש לי להגיד. לא קטעים נבחרים, אלא את כל הסרט.

זה למשל ההבדל בין להיות חבר של מישהו בפייסבוק לבין לעקוב אחריו בטוויטר. מי שאני עוקב אחריו בטוויטר יכול לעדכן סטטוס עשרים פעם ביום, ושנינו יודעים שזה המצב. לעומת זאת, אם הוא יעשה את זה בפייסבוק, אני כנראה יעשה לו ignore.

עכשיו זה גם מובן למה לכל הבלוגרים יש טוויטר. הם אוהבים מידע, וטוויטר, בניגוד לפייסבוק, הוא מקום נהדר לזה. הם בדר"כ גם מצייצים, כי יש להם הרבה עוקבים. גם מעודכנים טכנולוגית מבינים שזה כלי מידע נהדר.

וזה גם ברור למה לרוב האנשים אין. רוב האנשים לא רוצים לעדכן את העולם עשרים פעם ביום על נושא שמעניין אותם, ולכן מספיק להם פייסבוק.

אבל פה הטעות. טוויטר הוא קודם כלי למעקב, ואח"כ כלי לעדכון.

טוויטר ואת/ה:

אז האם כדאי לך לפתוח טוויטר? לדעתי, ברור שכן. יש לכם נושא שמעניין אתכם? בטוח שיש אנשים שמצייצים על זה, הם יוסיפו לכם הרבה מידע ועניין, ויהיה לכם כיף לעקוב אחריהם. בישול ואפיה – בטוח. מוזיקה – ברור. טכנולוגיה – אלה הראשונים. טלוויזיה, קולנוע וסתם סלבס – שור ברור.


טוויטר ואני:

בכל מקרה, אני כנראה לא אתחיל לצייץ. הסיבות הן שפשוט כמות העדכונים שאני רוצה היא  רק קצת יותר מהבלוג שלי, וזה לא יהיה ממש מעניין. העדכונים שתכננתי הם יותר עם אופי פייסבוקי מאשר טוויטרי, ומהתוצאות אפשר לראות האנשים שיעקבו אחרי במילא כבר קוראים את הבלוג. או במילים אחרות, זה יהיה בערך כמו עץ שנופל ביער, וסליחה מאלה שחושבים אחרת.

אבל אני עדיין חושב שכדאי לכל אחד לפתוח חשבון. קחו חצי שעה ותחפשו נושאים שמעניינים אתכם, ותראו שטוויטר הוא עולם מלא מידע. גם אם המידע מגיע בחבילות של 160 תווים.

תגובה אחת

נוב 23 2010

ועכשיו, למשהו שונה לגמרי

מאת: נושאים: כללי

אני עורך סקר קצר, ואני אשמח מאוד לתגובות. מאוד.

למי יש חשבון טוויטר? לאו דווקא חשבון שבו אתם מצייצים, אלא חשבון שבו אתם עוקבים אחרי אנשים שמעניינים אתכם.

אני למשל עוקב אחרי ניקי ינופסקי, קונאן אובריין, גיאחה, בלוג אייפון ועוד כמה, ולא מצייץ בכלל.

זה מאוד פשוט, אני חושב להתחיל לצייץ דברים שקשורים למסחטה, ורציתי לדעת אם יהיו לי עוקבים.

הקיצר, תנו בתגובות.

יש גם שאלת בונוס:

אחרי מי הייתם עוקבים או אחרי מי אתם כבר עוקבים?

22 תגובות

עמוד 5 מתוך 21.      הכי חדש ... «3  4 5 6  7» ... הכי ישן