אוג 09 2010

Arcade Fire – The Suburbs

מאת: נושאים: קורה עכשיו בעולם

ארקייד פייר מוציאים אלבום חדש בחודש הקרוב והעולם בוחש גועש ורועש. בכל מקום מדברים, מנתחים ובעיקר מחכים. יותר מחכים לאירוע עצמו, הדיסק כבר נמצא על אייפודים בכל העולם תודות לאינטרנט הנהדר שלנו.

האמת היא שאני ממש שונא דליפת אלבומים לאינטרנט לפני שהם יצאו – אני אף פעם לא בטוח שזה אמיתי או שזה הגרסה הסופית, ואני לא מבין למה אי אפשר לחכות עוד חודש ולגנוב את זה כמו כולם.
יש איזה קונצנזוס שאלבום הבכורה שלהם הוא אלבום מושלם ושהוא אלבום הבכורה הטוב ביותר של העשור האחרון. אחריו הם הוציאו עוד אלבום שאומרים שהוא ״בסססדר, לא כמו הראשון, אבל בסססדר״ ועכשיו אנחנו בדרך לשלישי.
אני לא מתחבר. סורי. יש שירים טובים באלבום הראשון. יש אפילו שירים מעולים. אבל אפילו לא רובם. החלק השני של האלבום כן טוב. כולם מתפעלים מהמילים שלהם ואני יכול להבין את זה, אבל זה לא מספיק בשבילי. אני לא מצליח להקשיב לקול של הסולן, הוא נשמע לי קצת בכייני וקצת צפצפני ואני לא חושב שהלחנים מדהימים. שוב, סורי על חילול הקודש.
בכל מקרה, לאלבום החדש קוראים The Suburbs והוא מתאר, ע״פ מה שקראתי (לא הקשבתי עד הסוף למילים), את החיים של אנשים בוגרים עם משפחות החיים, איך לא, בפרברים. אבל למה לעשות אלבום עם 16 שירים? למי יש כח לשעה וחמש דקות?

הנה לינק להאזנה מלאה לאלבום החדש ברדיו NPR המעולה (תודה, גיאחה).

הנה מה שכתב עליהם גיאחה בעונג שבת האחרון:

כולם מתייחסים לארקייד פייר החדש וזה ממש משמח אותי, לא רק כי אני אוהב את האלבום יותר עם כל האזנה [והנה האזנה מלאה לכל האלבום], אלא כי בימינו המפורקים, נטולי האוטוריטות (אותוריטות?), ימים בהם כל ליצן הוא מלך, כבר אין באמת אלבומים שיציאתם היא ממש אירוע בקרב מאזינים. והנה יש. כתבתי מעין נון-ביקורת על האלבום בוויינט, וגם עינב שיף כותב יפה בוואלהאייל כותב אישי ברדיו פרימיום להמונים, וב"הארץ" מתרגמים כתבה מהניו יורק טיימז (שמישהו יחליט, אגב, איך מתרגמים את שמה של אשתו של וין באטלר), אך מומלץ לקרוא את הכתבה המקורית במלואה, וגל אוחובסקי מפרסם בטיים אאוט את הביקורת הכי שטחית שראיתי לאלבום הזה עד כה. [עברית וכאלה]

דעתי לא מספיק מגובשת על האלבום החדש, אבל הוא בסססדר. לא כמו הראשון, אבל בסססדר :)

5 תגובות

אוג 06 2010

Collider. שוּגייזינג.

מאת: נושאים: קורה עכשיו בעולם

אז זה הפוסט הראשון בסדרת ה-"מה קורה עכשיו בעולם ומה אני חושב על זה".

אני המון פעמים מוצא מוזיקה חדשה שאני אוהב אצל אביעד מה- "האייפוד רעב". אחלה טעם יש לו. את החבר'ה האלה מצאתי אצלו. קוראים להם Collider, אחרי שפעם קראו להם Sea Exchange. הם הוציאו ממש עכשיו EP שלישי שקוראים לו Strobos.

הם עושים מוזיקה שחזרה בשנה האחרונה (בערך) לאופנה וקוראים לה שוּגייזינג. כלומר Shoe-Gazing, כלומר "בהיה בנעליים". הנה ההגדרה של זה בוויקיפדיה. מה ששוגייזינג אומר זה שהאמן די לא זז בהופעה, אלא מסתכל על הרגליים שלו. סוג של פחד קהל אצל להקה שמופיעה על הבמה. אבל כמובן שזה לא מתאר את סוג המוזיקה. סוג המוזיקה קשור גם הוא לבהיה בנעליים. מדובר על קיר רעש ודיסטורשנים בצרוף קולות עדינים ורכים שמתמזגים עם הרעש. דיי חלומי כזה משולב עם רעש תעשייתי. בגלל קיר הרעש, הנגנים בוהים כל היום ברגל שלהם שעסוקה בדיסטורשן, וזו עוד סיבה לשם של הסגנון הזה.

וזה מוביל אותנו ללהקה החמודה שלנו. אביעד לא יודע עליהם הרבה, וגם אני לא. אני רק אגיד שאני לא מפסיק לשמוע אותם. ה- EP שלהם כ"כ טוב שהם מתחילים לעשות גלים בכל הבלוגיה.

אז קבלו אותם. הפעם אני לא צריך לצרף לכם שירים או את הלינק לכל ה- EP, מכיוון שהם מחלקים את כל החומר שלהם באתר המדהים שקוראים לו BandCamp.  יותר מזה, הבאתי לכם את ה- EP ישירות להקשבה ולהורדה.

אני מאוד אוהב את שירים 4 ו- 7, אז דלגו אליהם ותגידו לי מה אתם אוהבים.

זהו להיום. תהנו.

2 תגובות

אוג 05 2010

אני הולך לנסות משהו חדש בבלוג

מאת: נושאים: קורה עכשיו בעולם

אהלן.

אני הולך לנסות משהו חדש בבלוג – לדווח סלקטיבית מה קורה בעולם המוזיקה כרגע. בבלוגיה. בבלוגים שאני קורא.

כלומר, פוסטים קצרים על מה אני שומע כרגע ומה דעתי על זה. בלי מגילות. בלי הרהורים. זה אמור להחליף, בערך, את "מתנגן אצלי עכשיו".

נראה איך זה ילך. תחזיקו לי אצבעות.

זה היה חסר לי הרבה פעמים. זה יכול לגרום שיהיו פה הרבה יותר פוסטים, ומצד אחד זה קצת פחות טוב כי זה יסתיר את הפוסטים הארוכים שבשבילם הקמתי את הבלוג, אבל גם לפוסטים קצרים על מוזיקה שאני שומע עכשיו יש מקום.

יש בצד של הבלוג סעיף חדש ובו יהיה רק את הלינקים המתאימים לדברים החדשים שקורים איתי עכשיו.

אז יאללה, תזרמו איתי.

תגובה אחת

יול 18 2010

K's Choice

מאת: נושאים: סקירות

כבר הרבה זמן שאין לי מוזיקה חדשה שאני מכור אליה. משהו ששווה לרוץ לבלוג בשבילו. אבל אני מאוד רוצה לכתוב. אז אני אחזור קצת לעבר.

לפני מאות שנים, עוד כששלטו העותמנים בארץ ואני הייתי עתודאי קטן וחמוד, לא הכרתי יותר מדי סוגים של מוזיקה. בדיוק יצאתי מהתיכון כשבאמתחתי שעות האזנה לביטלס כחול הים. באזור השביעית והשמינית כבר שמעתי מוזיקה שהיא לא של הרביעיה כשאני מתמקד רק באיכות מוכחת (לד זפלין, משינה ועוד כהנה וכהנה), אבל עדיין לא הייתי פתוח ממש לעולם. ואז התחלתי אוניברסיטה והתחלתי להכיר אנשים חדשים מסוגים חדשים. אח, הייתי צעיר ויפה. טוב, רק צעיר.

אחד האנשים שמלווה אותי עד ימים אלו (כבר יש לנו מדינה וכאלה) הוא ניר. ניר היה שומע רוק/גראנג' בין הכבד לכבד מאוד. או לפחות ככה תפסתי אותו אז. וניר הכיר לי את K's Choice. ואני נפלתי שדוד. אז יצא בדיוק Cocoon Crash והוא היה כל-כך יפה שלא הפסקתי לשמוע אותו. ואחרי שכבר הייתי בתוכו, יצא Almost Happy והיה מעולה לא פחות וכבר הייתי מכור לשניהם. מאוד אהבתי את הגיטרות, את ההרמוניות בין שרה לגרט, את המלנכוליות המעורבת בתקווה ובעיקר את הקול השברירי של שרה.

ואז הם הגיעו לארץ, לסינרמה. ואני התלבטתי לכמה דקות אם אני הולך או לא (כי לא הייתי הולך להופעות אז, לא שהיום אני הולך הרבה, למרות שכבר נגמר המנדט הבריטי), ובסוף החלטתי ללכת, עם ניר. והיה פגז. היה כיסוחים לשיחים. הם נתנו הופעה מדהימה! והם אהבו את הקהל והקהל אהב אותם ופשוט היה משהו שלא רציתי שייגמר. ובהופעה הם עשו מלא שירים מ- Paradise In Me שהוא האלבום הראשון שלהם (הידוע. הוא באמת השני), ואני שעוד לא הכרתי אותו אמרתי לעצמי "ואוו! איזה מעולה האלבום שלהם שאני עוד לא מכיר!!!" (שלושת סימני הקריאה במקור). עוד באותו ערב, או יותר נכון למחרת, כבר הלכתי לחפש את Paradise In Me, וכשמצאתי אותו הבנתי כמה הוא טוב וכמה הם טובים. ומאז הם הפכו להיות "הלהקה האהובה עלי ביותר שהיא לא הביטלס", תואר שמחזיק עד היום, אך היום הם כבר חולקים אותו עם ה- Black Keys.

אחרי Almost Happy הם התפרקו בגלל איזה מחלה של שרה, ואני נותרתי שבור לב ונטול טעם לחיים. וכך עברו להם החיים כשאני רואה הכל בשחור לבן, לכל האוכל היה טעם של קרטון וכל הריחות הריחו כמו ריח משעמם כלשהו.

לפני שנה גיליתי ששרה יצאה בקריירת סולו, והוציאה שני אלבומים. זה נשמע בדיוק כמו K's Choice רק טיפונת פחות טוב. ואז לפני כמה חודשים גיליתי שהם מגיעים לארץ. ושהם התאחדו. ושיש להם אלבום חדש. ישר הלכתי לשמוע אותו. וישר דיברתי עם ניר ועוד באותו ערב, או בעצם למחרת, ענבל (אשתו של ניר) קנתה לנו כרטיסים.

הייתה הופעה מעולה! בכל תו ראשון מכל שיר מהאלבומים הישנים שלהם כל הקהל כבר צורח וצועק וכולם מתלהבים ואנחנו איתם. והיה פשוט כיף.

K's Choice היו בין השלושה הראשונים שאמרתי שאני אכתוב עליהם אם יהיה לי בלוג, ואם כבר ראשונים, הם גם יהיו הראשונים שאני אעשה להם מיקסטייפ. אני לא יכול לכתוב רק על אלבום אחד שלהם, כי אני אוהב את כל השלושה בצורה שווה, וכי יש להם עוד הרבה שירים מהופעות שניר חיפש ומצא באינטרנט (הרבה דברים קרו מאז הכרזת העצמאות) ושאני חייב להשמיע לכם, אז הנה לכם, המיקסטייפ הראשון במסחטה, ומי ראוי לזה יותר מאשר K's Choice.

K's Choiceהנה כל האוסף להורדה.

והנה כל האוסף לשמיעה רצופה (אחרי שהנגן נפתח יש חצים ימינה ושמאלה, וככה אפשר לדלג על שירים כאוות נפשכם):
[audio:http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_01_-_Believe.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_02_-_In_Your_Room.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_03_-_Not_An_Addict.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_04_-_Hide.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_05_-_Another_Year.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_06_-_Almost_Happy.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_07_-_Butterflies_Instead.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_08_-_If_Youre_Not_Scared.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_09_-_Iron_Flower.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_10_-_Paradise_In_Me.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_11_-_Mr._Freeze.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_12_-_My_Record_Company.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_13_-_Home.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_14_-_Dad.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_15_-_Weak.mp3,http://issahar.com/media/music/Ks_Choice_-_MixTape/Ks_Choice_MixTape_-_16_-_Somethings_Wrong.mp3|titles=Believe,In Your Room,Not An Addict,Hide,Another Year,Almost Happy,Butterflies Instead,If You're Not Scared,Iron Flower,Paradise In Me,Mr. Freeze,My Record Company,Home,Dad,Weak,Something's Wrong]

1. Believe
Believe הוא השיר הראשון מהאלבום הראשון ששמעתי, כלומר מ- Cocoon Crash. לטעמי זה השיר שמתמצת אותם. יש בו את השבריריות של הנפש, יש בו את התקווה וההתאוששות ויש בו את המשפט האלמותי, קיטשי אך הם גורמים לך להאמין בו: I believe in me. השיר נגמר עם חיבור מושלם לשיר הבא באלבום, ולכן מי אני שאנתק את הקשר ביניהם.

2. In Your Room
ב- In Your Room אנחנו פוגשים את K's Choice הרומנטיים. השיר ממקם אותך במקום הכי מוכר לזוג אוהבים, החדר של בן הזוג. שם הקשר מתהדק, שם לכל חפץ נרקמת היסטוריה. אבל כרגיל אצלם, יש איזה טרגדיה שמרחפת מעל השיר. אף פעם לא מזכירים אותה אבל המילים נעות בין זכרונות מתוקים לשגעונות רחוקים. אני אגיד את זה כאן, אבל זה נכון לכל השירים שלהם – הקול של שרה ואיך שהוא נשבר זה מה שעושה את השיר.

3. Not an Addict
אם לרגע נשמתם אוויר רומנטי, הגיע הזמן לצלול בחזרה. "לא מכור" הוא הסינגל הראשון הגדול שלהם והוא השיר שפרסם אותם. אמנם הנושא קצת נדוש בהרבה שירים, אבל לקייס צ'ויס יש בכל זאת פן אחר. אחד המאפיינים החזקים של K's Choice הוא ההתבוננות העצמית. כמעט בכל השירים אפשר למצוא כמה שורות שמסתכלות מהצד ומראות על קצת מודעות עצמית, וגם אצלנו – "I'm not an addict, maybe that's a lie".

4. Hide

אני חייב להודות שאני לא כ"כ מבין על מה השיר מדבר, אבל זה ממש לא מפריע לי לאהוב אותו מאוד. השיר הזה מאוד אפל והוא עוד פיסה בפאזל המסובך שלהם. בבארבי השנה הם פתחו איתו את ההופעה, ושם הוא נשמע ממש ממש טוב.

5. Another Year

אם באלבום הראשון K's Choice נשמעו כועסים, ובאלבום השני הם נשמעו שבריריים, אז באלבום השלישי הם כבר היו עצובים. לאלבום קוראים Almost Happy, וזה מכניס אותך לאווירה עוד לפני ששמעת את התו הראשון. Another Year הוא השיר הראשון באלבום והוא, אם מקשיבים טוב למילים, פשוט עצוב. המילים שלו מדברות על אדם שכבה. שרה גם מדייקת כ"כ עם הקול שלה בשיר הזה, והוא עגמומי ויפה.

6. Almost Happy

גם פה, לא הפרדתי בין השיר הראשון והשני באלבום, והעגמומיות נמתחת בין השירים. אבל יש לשרה את היכולת להשרות מעין יופי על העצב. אני ממש ממליץ לשמוע את כל השירים באוזניות בשקט, לבד.

7. Butterflies Instead

השיר מתאר ילד או ילדה שבורח לעולם משלו בחדר שלו. שוב, העצב מעולם לא היה יפה יותר. זה בערך השיר שלהם שאני הכי אוהב. זה והבא.

8. If You're Not Scared

אחרי הרבה שירים של עצב, זה אחד השירים היפים שלהם והוא דווקא מדבר על תקווה. אישה מדברת אל בעלה או חברה מדברת אל החבר שלה ושואבת ממנו כח לחיות, לא לפחד, לגדול.

9. Iron Flower

המילים של השיר הזה מאוד מוזרות ובלתי מובנות. באמת. זה ממש לא מונע ממנו להיות אחד השירים המיוחדים והיפים שלהם. את השיר הזה דווקא מוביל גרט ולא שרה.

10. Paradise In Me

זה שיר מהאלבום הראשון, שגם היה לאחד הסינגלים הראשונים שלהם. זה אחד השירים שמגדירים את האלבום הראשון: כועס ומדבר על נושאים קשים בעטיפה יפה.

11. Mr. Freeze

השיר הזה הוא חיבור בין Butterflies Instead לבין Paradise In Me. השיר מדבר על ילד שבורח מהצרות שלו בבית לאיזה עולם משלו. "אדון קיפאון" עוזר לו להקפיא את מה שהוא מרגיש, ולתת לכל הבאלאגן לעבור מעליו. מה שמיוחד בשיר הזה הוא ההומור והאירוניה שבה הם מתארים את המצבים האלה.

12. My Record Company

שיר "כבוד" לחברת תקליטים. זה לא כ"כ הגיוני שהם שרו את זה לחברת התקליטים שלהם, כי הם היו עם סוני לאורך ארבעת האלבומים (כולל זה שאני לא מחשיב – האלבום הראשון והלא מפורסם). כרגיל אצל K's Choice האירוניה וההומור שזורים ביחד בשיר הזה, אבל לפני ששמתי לב למילים, הגיטרות בשיר הזה פשוט נהדרות.

13. Home

אין כמו נוסטלגיה לבית שבו גדלת. השיר זה קצת חריג בתוך האלבום שלו, Almost Happy. כשכל השירים סביבו עצובים, Home תמיד מרגיש לי כמו קרן אור בתוך האלבום הזה.

14. Dad

K's Choice עוברים לפסנתר ושרה שרה שיר לאבא שלה. כל הזמן מסקרן אותי מי כתב את השיר הזה, היא או אחיה, והאם שניהם מסכימים עם המילים. השיר הזה מאוד ישיר ומאוד רטרוספקטיבי. אני לא מזדהה עם המילים, כי הם מדברים על סוג של ריחוק שהיה בינם לבין אבא שלהם, אבל המילים בכל זאת מאוד מרגשות אותי.

15. Weak

השיר הזה הוא לדעתי הפנינה של האוסף הזה. זה שיר של Skank Anansie שהם עשו בהופעה. זה אחד השירים שאני הכי אוהב, גם בביצוע המקורי וגם בביצוע של K's Choice. יש לי כ"כ הרבה לספר על השיר הזה, אבל אנחנו נשאיר את זה לאחד הפוסטים הבאים. בינתיים פשוט תהנו מאחד השירים היפים שנכתבו ומאחד הביצועים היפים שלו.

16. Something's Wrong

זה השיר שסוגר את האלבום הראשון, והוא בערך השיר האחרון שלהם שהכרתי, ולכן הוא גם סוגר את האוסף הזה. מעבר לזה, הוא גם שיר מאוד משעשע, ויש בו את השורה שקנתה אותי, למרות שזה טפשי:

If you like music more than life, something's wrong…

וזו שורה ראויה לסיום הפוסט על הלהקה שאני הכי אוהב שהיא לא הביטלס…

5 תגובות

יונ 16 2010

איזה יום מחורבן

מאת: נושאים: כללי

excuse my French, אבל איזה יום מחורבן היה לי היום. אני כבר שלושה ימים אני מתעורר מדאגה. ועוד מדאגה לדברים שלא צריך להתעורר בגללם – עבודה. אבל היום היה יום מיוחד. התעוררתי בשש מדאגה ופתחתי את האייפון לקרוא מייל, ועל הדרך קראתי שדבנדרה בנהארט ביטל את ההופעה שלו בישראל. ישר רצתי לעונג שבת וקראתי את מה שגיאחה כתב בעקבות הביטול ואת כל התגובות המתלהמות, ונכנסה לי בעאסה ללב. כשאלביס קוסטלו וסקוט גיל הרון ביטלו זה לא הזיז לי את קצה השערות שאין לי. כשהפיקסיז ביטלו זה כבר הזיז לי, אבל רק את השערות. החבר'ה האלה הם סוג של has-beens. נכון שהפיקסיז שינו את העולם, אבל היום הם פה בעיקר בשביל הכסף ולכן זה לא מעניין אותי כ"כ.

כשאמן הנמצא בשיא שלו (למרות שהוא רק אמן אינדי) מבטל, זה כבר מתחיל לעצבן אותי. וזה אמן שאמר רק לפני שבוע שהוא לא יבטל את הגעתו בשום פנים ואופן. אני חושב שמה שהפריע לי מאוד הוא שזה אמן מאוד אישי לחבר שלי (גיאחה). הוא ראיין אותו ל- Ynet, והוא "התרגש כמו ילד" (ציטוט ממנו) לקראת בואו. זה כאילו שרג'ינה ספקטור תבטל הופעה אחרי שראיינתי אותה והיא אמרה לי מפורשות שהיא באה.

וברמה הלאומית אני פתאום מרגיש שיש אחיזה לחוצפנים האלה שמנסים לבטל את כל אלה שמגיעים לפה (אחיזה, לא לגיטימציה). ואל תשלו את עצמכם, כל הסיפור עם המשט הוא מקרי לחלוטין. זה כמו להגיד שבגלל אריק שרון התחילה האינתיפאדה. המשט הוא תירוץ של הארגונים הפרו-פלסטינים. אני לא אתחמק מדעתי הפוליטית, למרות שהבלוג הזה הוא המקום האחרון עלי אדמות לדיונים פוליטיים, כי דעתי די ברורה למי שמכיר אותי. אני ימני. וכמאמר פורסט גאמפ – and that's all I have to say about that.

אני מבין אותו. לכו תדעו למה הוא מבטל. הוא לא חייב להיות אמיץ בשבילנו. אם הוא היה אמיץ זה היה ממש מגניב, אבל זו רק שאלת בונוס. הוא לא חייב לנו כלום, ואני אומר את זה בצורה הכי אמיתית שיש. זה לא טוטאלי, כי הוא כן חייב למעריצים שלו משהו, אבל יש דברים יותר גדולים ממוזיקה ויכול להיות שהוא נתקל בהם. אז ניסיתי להבין אותו, ולהמשיך לשמוע את האוסף שלו שהכין גיאחה, אבל ממש לא היה בא לי. הוא ממש חירבן לי את היום.

ויאמר אלוהים אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון, ויאמר היטב חרה לי עד מות:

למרות שזה רק מוזיקה, ולמרות שזה רק אמן אחד (שחשוב לי) שמבטל, היטב חרה לי.

אני מבטיח פוסט יותר שמח בפעם הבאה.

5 תגובות

עמוד 7 מתוך 21.      הכי חדש ... «5  6 7 8  9» ... הכי ישן