מרץ 07 2008

בחירתם של ההורים של סופי…

מאת: בשעה 02:05 נושאים: סקירות

אז ההורים של סופי בחרו בקנדה. אני לא יודע אם להיות עצוב או שמח, אבל זאת עובדה. עצוב בגלל שהיא לא נשארה פה ושמח בגלל שכנראה המעבר שלה לשם עזר לה לפרוח וליצור כאלה אלבומים. טוב, אז על מי אני מדבר למען השם? אני מדבר על סופי מילמן (Sophie Milman) ועל האלבום האחרון שלה Make Someone Happy.
אז מי זאת סופי מילמן?
דבר ראשון, אפילו אחרי מחקר מעמיק באינטרנט לא יודעים עליה כמעט כלום, אפילו לא תאריך לידה. רק יודעים שהיא מדהימה, עשתה הרבה דברים ועוד ידה ידה ידה (כל זה מהאתר של חברת ההקלטות שלה, תחת Biography. להגיד להם שלזה לא קוראים ביוגרפיה זה כמו כוסות רוח למת. כנראה שהם שותפים לקנוניה לא לחשוף פרטים עליה). טוב, אז הנה מה שהצלחתי למצוא:
סופי היא יהודיה שעלתה מרוסיה לישראל בגיל 7, שמעה הרבה ג'אז ועזבה לקנדה בגיל 16. כיום היא כבר (אלק) בת 24 והאלבום המדובר שלה יצא בשנה שעברה. בישראל היא שמעה מוזיקה שאבא שלה הביא איתו מרוסיה ומוזיקה שהייתה קיימת פה (חישוב קצר מראה שגילאי 7 עד 16 שלה הם בערך 1991 עד 2000 – הייתה אז מוזיקה טובה פה. אפילו גלגל"צ היו טובים בחלק מהזמן). טוב, אז ההורים שלה בחרו לעבור לטורונטו כדי לברוח (שוב) מצרות. אמרתי כבר, אין פה אצבע מאשימה כי א. לא ענייני ו- ב. העיקר שבסוף יצא ממנה זמרת ג'אז נהדרת.
בטורונטו היא עלתה לשיר איפהשהוא, וכבר אחרי שלושה שירים היא קיבלה חוזה הקלטות. ב- 2004 היא הוציאה את האלבום הראשון שלה שמכר איזה מאה אלף עותקים. זה כנראה הצלחה גדולה מאוד לדיסק ג'אז של זמרת צעירה כי כולם דיברו על זה. היא יצאה לסיבובי הופעות, ובשנה שעברה היא הוציאה אלבום Live עם iTunes שכנראה גם הוא הצליח, לא כ"כ מדברים על זה. באותה שנה היא הוציאה את האלבום המדובר שלנו Make Someone Happy.
זה כל מה שאפשר לדעת עליה. אה, וזה שיש לה חבר כבר שלוש שנים. אה, ושהיא לומדת כלכלה באוניברסיטה בטורונטו. לא דברים מעניינים באמת. אה, ועוד דבר אחד שהוא כן מעניין – השוו אותה לדיאנה קרול, משהו כמו "סופי תופסת את המקום של דיאנה בעידן ה- 'פוסט דיאנה'". אני לא חושב שקיים עידן הזה, כי דיאנה קרול חיה בועטת ושורטת (סתם), למרות שההשוואה מתבקשת, ואנחנו נדבר גם על זה.
אז בואו נדבר על האלבום, וקודם כרגיל, רשימת שירים ועטיפה: 

01. People Will Say We're In Love
02. Something In the Air Between Us
03. Rocket Love
04. So Long, You Fool
05. Matchmaker, Matchmaker
06. Like Someone In Love
07. Make Someone Happy
08. (It's Not Easy) Bein' Green
09. Reste (Stay)
10. Fever
11. Undun
12. It Might As Well Be Spring
13. Eli, Eli (A Walk To Caesarea)
14. Stay (Bonus Track)
15. Save Your Love For Me (Bonus Track)
Make Someone Happy - Cover

את האלבום הכיר לי חבר לעבודה בשם עמית בן דב. הוא אוהב ג'אז והוא אמר לי שהנה יש זמרת יהודיה שמצליחה בארה"ב הברית שאני חייב לשמוע, אז תודה עמית.
בואו נודה על האמת, האלבום הזה לא מפיל אותך. הוא לא מהפכני, הוא לא חדשני (אמרנו כבר דיאנה קרול?) אבל מה שהוא כן – הוא אלבום ג'אז נהדר, בעיקר למי שאוהב שירי ג'אז עם מילים. יש לה קול פנומנלי, עמוק וצלול ולא מרגישים שהיא צעירה. מנסים למצב אותה גם ככותבת שירים, אבל שם לא התרגשתי.
הרבה זמרי ג'אז (דיאנה קרול כבר אמרנו?) לוקחים שירי ג'אז ישנים, נותנים להם עיבודים חדשים ו- "הופכים אותם לשלהם" (כמו שאומר רנדי באמריקן איידול). אז גם סופי עולה על הגל הזה, אבל היא עושה גם כמה חידושים לשירים שהם לא ג'אז, וזה כבר קצת יותר מיוחד. טוב, הגיע הזמן לצלול לתוך האלבום.
השיר הראשון לקוח מתוך המחזמר המאוד חדש "אוקלהומה" (45). וכנראה שגם אותו היא עיבדה לג'אז. לטעמי זה השיר הכי יפה באלבום, ואפשר לראות בו כמה היא מוכשרת ווקאלית.
בשיר השני היא קצת מאיטה את הקצב.
אוף, אי אפשר לדבר על שירי ג'אז מכיוון שהרבה מהם נשמעים אותו דבר. זה לא שהם נשמעים אותו דבר, אין פשוט מה לדבר עליהם. קצת פסנתר קצת באס וזמר. אבל סופי מיוחדת בגלל הקול שלה ובגלל כמה עיבודים, ולכן אני ממליץ על האלבום הזה. בכל מקרה, אנחנו נדבר רק על המיוחדים.
טוב אז דיברנו על הראשון. הוא פשוט יפהפה!
שיר מספר 5, Matchmaker, Matchmaker, הוא עיבוד לשיר מתוך טוביה החולב והוא מאוד יפה (חוץ מהמפוחית, לטעמי).
ואז מגיעים לשיר 6, Like Someone In Lover, זהו שיר של ביורק (שכתבתי עליו פה), שסופי עשתה לו עיבוד ג'אזי – זה פשוט מגיע לשיר הזה. השיר מדהים, העיבוד יפה מאוד וביחד יש כאן יצירה נהדרת.
שיר שמונה, Bein' Green, הוא עיבוד שלה לשיר של קרמיט הצפרדע. אני לא כ"כ אוהב את השיר הזה בגלל שהוא איטי מדי, אבל השיר הזה הוא סוג של גולת כותרת עבורה. היא עברה ממקום למקום, לא השתלבה תמיד בצורה חלקה והיא פותחת פה פתח לנשמה שלה.
שיר תשע ושיר 14 הם אותו שיר. אחד בצרפתית ואחד באנגלית. ופה אנחנו מגיעים לעוד כשרון שלה. היא דוברת לפחות ארבע שפות: אנגלית, רוסית, צרפתית ועברית. זה סוג של מדהים.
שיר מספר עשר הוא השיר הידוע Fever. אני חולה על השיר הזה. סופי שרה אותו יפה אבל מפספסת משהו. סופי טהורה כזאת, וזה שיר מאוד "מלוכלך". צריך לשיר אותו עם אטרף, עם צעקות, כאילו יש לך חום, שאגב יש לי כרגע, בגלל זה אני ער בשעה כזאת. סופי עושה אותו יפה, אבל היא מפספסת את הכאסאח שלו.
השיר האחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא שיר מספר 13, "אלי אלי". היא מראה שהיא מחוברת לעבר שלה, ושמה לנו את השיר של חנה סנש. אנחנו כולנו מזהים אותו עם יום השואה (ובצדק), ולפעמים אין כח לשמוע אותו, אבל היא עושה אותו פשוט מדהים! צלול, מדהים, עם כינור עצוב כזה, ובעברית (כמובן).

אז לסיכום:
לאלבום ג'אז קשה להתחרות עם אלבומים מהפכניים פשוט בגלל שזה הסגנון. אבל לפעמים אתה לא רוצה מהפכות ולא רוצה שינערו אותך, רק לשבת ולשמוע מוזיקה טובה, ואו, כמה שסופי טובה. הזכרנו את דיאנה קרול (וכמובן שבעתיד אני אכתוב גם עליה כי ההופעה שלה בפאריס חייבת התייחסות), ואכן סופי נתלית באילן גבוהה ועושה מוזיקה דומה מאוד לדיאנה, וזה רק לטובה.
הקול של סופי שם אותה בין הגדולות ביותר, והאלבום שלה שווה שמיעה, אפילו בשביל שתוכל להגיד עוד עשר שנים: "אני הכרתי אותה עוד מהאלבום השני", "מה, אלבום ה- Live לא נחשב", "כן מהשני אני אומר לך" "אוף אתה לא מבין כלום" "לך, לך תשמע מטאליקה, אתה לא מבין מוזיקה טובה מהי" "כן, מטאליקה הייתה עוד בזמני" "כן, אני יודע שהיום הם בבית אבות, אני אשם שהם לא הפסיקו בזמן?"

טוב, אז לילה טוב, וקחו לכם איזה אלבום ג'אז טוב (מאוד מאוד מאוד) להרגע. קחו את סופי.

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “בחירתם של ההורים של סופי…”

  1. danielבתאריך 30 אוג 2008 בשעה 10:28

    הנה עוד פיסת פיקנטריה- גדלה בחיפה, ולמדה בבית ספר לאו-בק

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות