נוב 14 2012

אני חוזר לכתוב, כמה שייצא

מאת: בשעה 00:25 נושאים: סקירות

הרבה זמן לא רציתי לכתוב. לא היה לי את הדרייב לנסות לספר לעולם על מה אני שומע. אבל האמת שלא הרגשתי שאני יכול להוציא תחת ידיי טקסט מעניין. אולי זה קשור לזה שלא היה לי גם דרייב אמיתי לחפש מוזיקה חדשה. שמעתי הרבה מוזיקה שאני כבר נושם עמוק. אולי פשוט איבדתי את זה. לא יודע.

בכל מקרה, הנה אני כאן.

באזור יוני, כשהסטארטאפ שהייתי בו הוציא אותי לחופשה ללא תשלום (אתם לא מבינים כמה זה כיף), הלכתי לים וישבתי לי על כסא, קורא ספר ושומע ב- shuffle את כל המוזיקה שיש לי על האייפון. רג'ינה ספקטור כבר הוציאה את האלבום האחרון שלה, והכרתי אותו חצי לעמקו. פתאום אני שומע את אחד השירים שבו, בגרסת unplugged. לקח לי קצת זמן להבין מה אני שומע, אבל יחד עם ההבנה, גם הבנתי מה אני חושב על האלבום שלה, רק שלקח לי הרבה זמן להסכים להגיד את זה לעצמי. תבינו, רג'ינה היא סוג של אהובתי המוזיקלית.

אז הנה משהו שלא יודעים על רג'ינה. כמו הביטלס, היא כתבה מלא שירים, ולא פרסמה אותם, או יותר נכון פרסמה אותם באלבומים שממש לא הצליחו ולא התפרסמו. אז מה שמעתי בעצם באותו יום בים? שמעתי את הגרסה הראשונה שלה לשיר שעכשיו היא פרסמה באלבום. וזה לא פעם ראשונה שהיא עושה את זה. גם Samson, שהיה הצלחה די גדולה באלבום שפרסם אותה, הוא עיבוד יותר נגיש לשיר שהיא כתבה בעבר.

שני האלבומים שהכירו אותה לעולם היו תמימים, מיוחדים, הביאו את הכשרון שלה בשיא עוצמתו לתוך האוזניים שלי (ושל כל העולם), וגרמו לי להתאהב בה. לא יכלתי לחכות כבר לאלבום הבא שלה, וכשהוא הגיע, הוא היה סוג של אכזבה. אהבתי אותו, היה לו את הקטע שלו, אבל הוא היה הרבה יותר נגיש לקהל הרחב. העיבודים יותר מהירים, היו יותר כלים בשירים. כאילו היא עושה אלבום למכנה המשותף הנמוך ביותר. כמה שירים לכאלה שמכירים אותה מאז ומתמיד וכמה לאלה שהצטרפו אלינו לשידור זה עתה.

ואז הגיע האלבום הזה (האחרון) והשירים בו יפים, אך עם זאת כבר אפשר לראות שהיא לא תמימה. היא יודעת מה הציבור רוצה לשמוע, ושוב בונה אלבום לכולם. וזה גורם לי לחשוב – מה עושים עם התמימות? איך אתה יכול להישאר תמים אחרי שכבר עשית אלבומים שהגיעו לגבהים מטורפים? שזכו לאהדת הקהל והמבקרים? הרבה אמנים משתמשים בקשיי החיים שלהם ושואבים מהם לתוך המוזיקה, אבל מה אם אין לך קשיים? מה אם לא התמודדת עם אובדן או מחלה או משהו? מה אם אתה סתם מוכשר?

אין לי תשובה אמיתית לזה.

אז אני מוצא את עצמי עם אלבום יפה, אבל לא בדיוק ברמה של אותה רג'ינה שאני מכיר, והפחד שלי שאולי היא איבדה את זה לתמיד. בכל זאת אני שומע אותו שוב ושוב, כי לא נוטשים אהבה נושנה.

ואז אני מוצא לי את פינת החמד שלי, את השיר שממיס לי את הלב. את השיר שבגללו אני כאן. את השיר שבגללו שווה להחזיק בלוג.

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “אני חוזר לכתוב, כמה שייצא”

  1. עד הפעם הבאה | חדי אוזןבתאריך 24 נוב 2012 בשעה 10:08

    […] חוזר לכתוב והפעם על מערכת החסים המורכבת שיצר עם רג'ינה ספקטור, הוא מאשים אותה שבניגוד ליוצרת שהכיר לראשונה כתמימה […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות