ינו 13 2013

ערוץ התפוז

מאת: בשעה 02:35 נושאים: סקירות

אני התחברתי אליו רק לאחרונה, בעיקר כי לא שמעתי הרבה מוזיקה חדשה השנה, אבל גם לי היה קשה לפספס אותו. פרנק אושן הוציא השנה את האלבום הראשון שלו, והעולם רעד. הוא נכנס הישר לתוך המקום השני בבילבורד, וגם קיבל חיבוקים מכל בלוגי המוזיקה והמגזינים. הוא עושה סול ו- R&B מעודכנים והאלבום שלו יפה וממכר.

האמת היא שאני לא מפסיק לשמוע אותו, וברור לי שגם אתם צריכים לשמוע אותו, לפחות חלקים גדולים מהאלבום. הוא מהאמנים האלה עם הלב השבור, והנושאים הקצת שערורתיים. בנוסף, יחד עם צאת האלבום גם הוא יצא מהארון (ועל זה נדבר עוד דקה).

אבל, עצרו, עמודו, חכו קצת. מבחינתי, אם אני אתרכז באלבום עצמו, ורק באלבום עצמו, אני לא רואה בו כזה שינוי גדול, משהו חדש שלא היה קודם. ואני אסביר.

לפני שנה בערך דיברתי על האלבום האחרון של קניה ווסט. אלבום שכולם שיבחו, היללו, נפעמו מיופיו ומחשיבותו. ואני, תוך כדי שאני שומע אותו על ימין ועל שמאל די התלוננתי על ההתפעמות ממנו. תוך כדי שאני שומע אותו בלונדון הקרה בבית מלון לבדי, הבנתי עד כמה הוא אלבום באמת יוצא דופן וחדשני. ואם תקראו את הפוסט לאט תוכלו לראות איך אני משנה את דעתי תוך כדי (זה מצחיק ממש – התלוננתי בהתחלה שהאלבום בכלל לא מה שעשו ממנו, ובסוף פשוט נשפכתי עליו. זה בדיוק מה שקורה כשאתה כותב על משהו לעומק במשך כמה שעות – אתה מבין אותו יותר טוב).

מה שאני יכול להגיד הוא שמבחינתי, פרנק אושן הוא הממשיך של קניה ווסט. זה לא אותו סגנון מוזיקה, אבל קניה עשה את הצעד הראשון של לצאת החוצה מהעולם שהוא היה בו לעולם אחר. הוא חצה את הקווים והפסיק להיות ה"ראפר התותח" ועבר להיות הראפר הרגיש, ופרנק אושן רק ממשיך אותו כאן.

וזה שוב קורה. אחרי כמה שמיעות טובות באוזניות, אני יכול להגיד שמבחינת המילים, הוא באמת סוג של המשך של קניה ווסט, אבל המוזיקה באמת משהו מיוחד. אבל חייבים לשמוע אותו באוזניות, עם שימת לב. אם תשמעו אותו רק כמוזיקת רקע, באמת לא תתרגשו ממנו.

אז הנה, תשמעו ארבעה שירים, באוזניות כמו שצריך, ותגידו לי מה דעתכם.

Sweet Life [audio:http://issahar.com/media/music/Frank_Ocean_-_Sweet_Life.mp3|titles=Frank Ocean – Sweet Life]
Super Rich Kids [audio:http://issahar.com/media/music/Frank_Ocean_-_Super_Rich_Kids.mp3|titles=Frank Ocean – Super Rich Kids]
Pyramids [audio:http://issahar.com/media/music/Frank_Ocean_-_Pyramids.mp3|titles=Frank Ocean – Pyramids]
Lost [audio:http://issahar.com/media/music/Frank_Ocean_-_Lost.mp3|titles=Frank Ocean – Lost]
Channel ORANGE

——-

את מה שקראתם עד עכשיו כתבתי לפני שבוע. מה שקרה לי תוך כדי הכתיבה הוא שהבנתי שאני צריך לשמוע אותו באוזניות כמו שצריך. וזה מה שעשיתי בשבוע האחרון. המון פעמים. והבנתי שני דברים. הראשון הוא שהבנתי כמה דברים על הכתיבה שלי ועל איך אני שומע מוזיקה. אבל לזה נגיע עוד איזה חודש.

הדבר השני הוא שהבנתי הרבה יותר טוב מה דעתי על פרנק אושן.

קודם כל, מה שכתבתי למעלה נכון. אני מאוד אוהב את האלבום הזה, וחושב שהוא מאוד מיוחד. השירים באלבום הזה שווים שתשמעו אותם באוזניות עם שימת לב. הם מיוחדים. ייקח לי עוד הרבה זמן עד שאני אפסיק לשמוע רק אותו מהבוקר עד הערב. אבל הבנתי למה לא אהבתי אותו בהתחלה. קודם כל, האלבום מתחיל עם כמה שירים שחלקם דיבורים או צלילים, חלקם קצרים, חלקם בלי מבנה וכו'. אני לא אוהב את זה. זה קצת מוריד את החשק להמשיך לשמוע את האלבום, אבל צריך לעבור את זה ואז להגיע למנה העיקרית, בערך בשיר החמישי. ואז שוב בסוף יש כמה שירים שהם לטעמי לא באותה רמה כמו השאר. המזל הוא שיש 17 "שירים" באלבום, ככה שיש מספיק שירים מעולים באמצע כדי להנות מהאלבום.

לא כל יום מגיע אלבום כזה מיוחד ומעניין, גם אם לא כל השירים בו באותה רמה. אני ממליץ לכם בחום לקחת אוזניות ולשמוע אותו כמה פעמים, ואז אולי לא תוכלו לעזוב אותו להרבה זמן.

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “ערוץ התפוז”

  1. לכו להצביע | חדי אוזןבתאריך 19 ינו 2013 בשעה 13:00

    […] מהבלוג "המסחטה" כותב כיצד למד לאהוב את אחד מאלבומי השנה של 2012 – צ'אנל אורנג' של פרנק אושן […]

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות