פבר 06 2013

בום שייפד פלז'ר!

מאת: בשעה 02:47 נושאים: סקירות

יש רק שני אלבומים באוזן שלי בחודש האחרון – הראשון הוא פרנק אושן שעליו כתבתי בפוסט הקודם, והשני הוא האלבום של להקה עם שם מאוד מוזר, שהוא בעצם סימן – ∆. בגלל שאם לוחצים במקלדת alt+J יוצא המשולש הזה, השם שלהם הוא בעצם altJ.

באופן די לא מפתיע, שני האלבומים האלה הם אלבומי בכורה. כבר כתבתי בעברי הרחוק שיש משהו מיוחד באלבום בכורה – כאילו כל היצירתיות נשפכת לתוכו, כל מה שהאמן רצה להגיד כל השנים האלה, וסוף סוף יש לו מקום.

אז אלט-ג'יי הוציאו אלבום שהוא כולו מוזר מאוד. נתחיל בשם שלהם – נו באמת, מה זה? באתם לעשות מוזיקה או באתם לזרוק עלינו כל מיני גימיקים מוזרים?

נמשיך במבטא המוזר של הזמר – הוא מאנפף כל האלבום, עם מבטא לא כ"כ מובן. נשמע חצי מצחיק וחצי סתם.

ונעבור למנה העיקרית – המוזיקה שלהם. שום דבר לא ברור שם. הרבה אפריקה (ואני שונא! מוזיקה אפריקאית מעורבבת במוזיקה אחרת), הרבה ערבוביה של צלילים, וגם גיטרות רגילות, ואולי גם פסנתר איפשהו. משהו מעורבב מאוד באוזן.

והמילים – אם מצליחים להבין את המבטא המוזר של הזמר, לא בטוח שאפשר להבין מה המילים רוצות ממך והרבה פעמים הם מדברות על סקס בכל מיני צורות ומטאפורות.

הנה תשפטו בעצמכם:

Intro [audio:http://issahar.com/media/music/Alt-J_-_Intro.mp3|titles=Intro]
Tessellate [audio:http://issahar.com/media/music/Alt-J_-_Tessellate.mp3|titles=Tessellate]
Breezeblocks [audio:http://issahar.com/media/music/Alt-J_-_Breezeblocks.mp3|titles=Breezeblocks]
Fitzpleasure [audio:http://issahar.com/media/music/Alt-J_-_Fitzpleasure.mp3|titles=Fitzpleasure]
Bloodflood [audio:http://issahar.com/media/music/Alt-J_-_Bloodflood.mp3|titles=Bloodflood]
An Awesome Wave

אבל אם הכל כל-כך מוזר, מה הם עושים באוזן שלי חודש שלם?

או, אין לי תשובה טובה לזה. הם פשוט טובים. איך שנגמר שיר בא לי לשמוע אותו עוד פעם. עם הגיטרות המלאות האלה, כלי ההקשה שנכנסים בכל מיני מקומות קטנים ומעניינים, כל מיני הרמוניות מכל מיני סוגים, אורגן נפלא. שירים שלא חוזרים על עצמם בכלל ועוד הרבה דברים שעושים אלבום להיות כל כך טוב.

אם XX עושים אלבום שכל השירים בו נשמעים אותו דבר ואתה עדיין רוצה לשמוע את כולם בלופ אינסופי, אז Alt-J עושים שירים שכל שיר נשמע שונה ואתה עדיין רוצה לשמוע את האלבום בלופ אינסופי. או פתאום אני שומע פעמונים באיזה שיר, איזה נפלא!

יואו איזה שיר נפלא אני שומע עכשיו (something good). בא לי לשים גם אותו פה לשמיעה, אבל כמה שירים כבר אפשר לשים פה. ואיך שהוא נגמר השיר הבא עוד יותר טוב! באמצע האלבום הם פתאום עוברים לשירים רכים יותר ולרגע הקול המאנפף שלו נעלם. גיטרות עדינות עם קול עדין ומאחורה תופים אלקטרוניים נפלאים שלא נותנים לך להרגיש את העדינות של השיר אלא אם תקשיב לו טוב מאוד.

ויש עוד הבדל בין האלבום הזה לזה של פרנק אושן. בניגוד לאושן, גם אם תשמעו את האלבום הזה בנסיעה אגבית ולא רק באוזניות, הוא יישמע לכם מעולה.

מה שכן, בניגוד לאושן, אני לא חושב שהם עושים משהו שישנה עולמות. זה אלבום מעולה, אבל אני מרגיש שהוא עומד לו לבדו, עמוס השפעות מהעבר, נטול השפעות על העתיד. החן שלו הוא בבלאגן שבו, אבל זה לדעתי גם מה שיגרום לכך שהוא לא ישפיע קדימה. ואולי אני טועה.

 

אני לא יודע אם תהיה להם השפעה על הנצח, אבל כרגע הוא לא עוזב לי את האוזן. ואני נהנה מכל רגע.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות