מרץ 09 2014

Let ’em Talk

מאת: בשעה 23:22 נושאים: סקירות

אז כולם מכירים את Lorde, נכון? הילדה החדשה בשכונה – בת שבע-עשרה מניו זילנד, סינגר-סונגוורייטר שכותבת חד?

אז אני הכרתי אותה קצת באיחור, בגלל שלא שמעתי מוזיקה בחודש שאחרי שאימי נפטרה, אבל אחרי זה היה קצת קשה לפספס אותה. אין הרבה צעירים, כותבים, מוכשרים שכובשים את המיינסטרים ואת אוהבי האינדי בו זמנית. היא כותבת על זה שהיא מגיעה ממקום קטן שאף אחד לא מכיר, שאין לה כסף והיא בחיים לא ראתה יהלום במציאות.

אז האלבום טוב מאוד. באמת. אבל לא התחברתי אליו כל כך, וזה די הגיוני, היא מדברת הרבה על החיים של טינ-אייג'ר במקום נידח בעולם, שכמהה (או לא) לעולם הגדול. לא שאני איזה איש העולם הגדול, או שאני עשיר בצורה יוצאת דופן, אבל אין לי את הלבטים שלה.

It feels so scary getting old – אני לא מפחד מזה, עברתי את זה, בהצלחה כזאת או אחרת.

אז למה אני בכל זאת מספר עליה? למה אני בכל זאת שומע אותה? יש איזה ווייב טוב כזה לכל האלבום, וחלק מהמילים של השירים באמת נוגעות פה ושם. והאלבום קצר, שזה יתרון ענק.

 

אה, ובגלל השיר האחרון. אוה, השיר האחרון. אני כל כך אוהב סופי אלבומים. כמעט כל השירים שנשארים איתי מגיעים מסופים של אלבומים. כמעט תמיד האמנים משאירים איזה שיר לסוף שנשמע לא מיוחד בכלל, אפילו משעמם בשמיעה ראשונה שניה ועשירית. אבל אחרי שחצית את האלבום ישר והפוך, פתאום השירים האחרונים נפתחים כמו רקפות ביישניות. וכמו רקפות גם הם מדהימים, שבריריים, יפהפיים.

אז גיברת לורד השאירה לסוף האלבום שיר שכל אחד צריך לשנן את המילים שלו בבוקר, בצהריים ובערב, והיא מגישה אותו בצורה נפלאה.

הבאתי כאן את השיר עם המילים. בבקשה תעקבו אחריהן, כי אם יש משהו אני מנסה לחיות את חיי על פיו, זה השיר הזה.

All the double-edged people with schemes.
They make a mess then go home and get clean.
You're my best friend, and we're dancing in a world alone, a world alone, we're all alone.

העולם מלא באנשים עם double edge, שיוצרים mess, ואז הולכים הבייתה ו"מתנקים". וכולם מדברים. כל הזמן מדברים. ויש הרבה אנשים שהם פשוט jerks. ויש אנשים שהם fake friends. ויש גם אנשים שהם באמת ה- best friends שלך. ועדיין, אנחנו רוקדים בעולם הזה לבד.

ואז, אחרי שהיא הצליחה לכתוב מילים כל כך מדוייקות, היא מביאה את הבית הזה, שמי כמוני יודע בשנה האחרונה כמה הוא נכון:

I know we're not everlasting
We're a train wreck waiting to happen
One day the blood won't flow so gladly
One day we'll all get still

ולדעתי היא מביאה את הבית הזה כאן פשוט כדי להגיד לך שזה כל כך מטומטם להקשיב לאנשים מזוייפים שמדברים עליך, החיים של כולנו ייגמרו מתישהו, זה מפגר להרוס אותם בגלל double edged people.

ולכן, השורה האחרונה של השיר ושל האלבום היא פשוט let ’em talk.

כמה נפלאים הם השירים האחרונים באלבום. כמה נפלאים הם ילדים שיודעים לכתוב כל כך מדוייק.

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “Let ’em Talk”

  1. עידית פארןבתאריך 10 מרץ 2014 בשעה 00:53

    איזה כיף
    (בעיקר התוספת של המלים מתחת לשיר, שהבחנתי בה רק כמעט לפני שסגרתי)

    וכמה שהיא מעולה
    (אבל גם אתה!)

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות