אפר 21 2008

המפלצות והאקדח

מאת: בשעה 23:05 נושאים: סקירות

"גבירותי ורבותי" של משינה הייתה הקסטה (!) הראשונה שקניתי יחד עם אח שלי. היינו ילדים קטנים שהושפעו מבני הדודים הגדולים שלהם. הבני-דודים שלי שמעו בבית את האלבומים הראשונים של משינה, ואנחנו בתור ילדים קטנים התרגשנו שהנה יוצא להם אלבום חדש ורצנו לקנות אותו. איזו התאהבות זו הייתה. אני חושב שכיום כולם מסכימים שהם הלהקה הישראלית הגדולה ביותר, עם כל הכבוד, ויש כבוד(!!!), לכוורת. גבירותי ורבותי הוא אלבום מופתי מעצם איכות השירים שבו, למרות שהוא בעצם אוסף. משינה רק התעלתה על עצמה באלבום החמישי שלהם "העמותה". השירים שם עשויים טוב, מאורגנים יפה, להיטים אחד אחד, וזה לא קל, כפי שאנחנו כבר יודעים. אני חושב ש-"העמותה" בנתה את משינה ומיצבה אותה ללהקה הישראלית הגדולה עוד אז. שני אלבומים רצופים עם מעל עשרה להיטים זה משהו שלא קורה כל יום, אפילו לא בקנה מידה עולמי, וזה שם אותם על מפת המיינסטרים הישראלי. וכאן מגיע הטוויסט. משינה הושפעה ממה שקורה בעולם הגראנג', והוציאה אלבום מוזר מאוד. כפי שאתם יודעים כבר, אני אוהב מוזיקה מוזרה, וזה רק אומר שמפלצות התהילה של משינה הוא מבחינתי מסטר-פיס. האלבום הזה כ"כ שונה ומיוחד שהוא מכר מעט מאוד (יחסית למשינה) ונחשב לכישלון אבל כל מבקר מוזיקה, ועבדיכם הנאמן ביניהם, מגדיר אותו כאלבום האהוב עליו של משינה וכאחד מאלבומי הרוק הטובים של ישראל.
אז עד עכשיו דיברנו קצת על המפלצות, ולפני שנצלול לתוך האלבום בואו נדבר קצת על האקדח, וכשאני אומר אקדח אני בעצם מדבר על Revolver.
אם משינה היא הלהקה הטובה ביותר בישראל, אז אנחנו חייבים להשוות אותה קצת ללהקה הטובה ביותר בעולם – הביטלס.
אני חושב שיש המון קווי דמיון ביניהם, ולא מוזיקליים: לשתיהן יש שני כותבים משותפים שהם גם הסולנים העיקריים. לשתיהן יש מתופף ששר שיר אחד בכל אלבום: איגי שר שיר בכל אלבום, אז רינגו ראה את זה ורצה גם, ולכן גם רינגו שר שיר בכל אלבום. אצל שתיהן אפשר לחלק את התקופה שלהן לשני חלקים, כשעל קו התפר נמצא אלבום מוזר. הביטלס העדינים והחמודים של ההתחלה נגמרו באלבום אחד מוזר ומיוחד ושמו Revolver, שהוא האלבום שהם עשו כשהם חזרו מהודו קצת משוגעים. אצל משינה זה קרה עם "מפלצות", בדיוק אחרי שהם הקימו את הלייבל שלהם "זברה". אצל שתיהן האלבום הגיע מהרצון לחדש ולשנות את מה שהיה קודם. ואם כל זה לא מספיק לכם, האלבום הבא בתור אצל שתיהן הוא אלבום קונספט. אצל הלהקה הטובה בעולם – זה אלבום הקונספט הראשון עלי אדמות – "סרג'נט פפר", ואצל משינה זה לא :) זה פשוט "שיא הרגש". כנראה שאחרי אלבום מוזר ושונה שבו פרצת את הגבולות של עצמך נמאס לך לעשות דברים רגילים ובא לך לעשות אלבום שהוא יותר מאוסף שירים. ואם כל זה לא מספיק לכם, אז בשיר "אשה" יש סיטאר (מישהו צעק Revolver? אה, אני).
וכמובן שאם כבר דיברנו על זה שאני אוהב אלבומים מוזרים, אז Revolver הוא אולי האלבום השני של הביטלס שאני הכי אוהב (הוא לא ציפה שיגיע Abbey Road), ואצל משינה, ללא כל צל של ספק, מפלצות הוא האהוב עלי ביותר.
אז כמו שהבטחתי, הנה אנחנו צוללים לתוך האלבום, וקודם הנה העטיפה והשירים (ובונוס קטן – העטיפה של Revolver):

01. סוף הזמנים
02. שלומית בונה סוכה
03. את באה לבקר
04. אין מקום אחר
05. בנות הים
06. מי שם
07. איזה איש
08. אהבת אותי
09. אשה
10. לילה בעיר
11. תתעורר
12. זה לא יכול להיות ישן
13. הארי קריש דם
14. מפלצות התהילה
15. הכול התחיל בנאצר
מפלצות התהילה - עטיפה Revolver - Cover
אתם לא חושבים שזו עטיפה מוזרה יחסית לביטלס?

השיר הראשון הוא מעין פתיח מוזר שמישהו שיחק עם הפיץ' ויחד עם שלומית בונה סוכה אנחנו מקבלים את הפתיחה המוזרה של האלבום. כבר בשיר הראשון (הפתיח לא נחשב שיר) משינה נותנת בראש ומראה שהיא באה לעשות אלבום אחר. לקחת שיר ילדים פשוט ותמים ועוד של נעמי שמר ולכסח אותו ככה אומר שזה אלבום אחר.
שיר מספר שלוש (אני מתייחס מעכשיו למספר הטרק, לשם קלות ונוחות) "את באה לבקר" הוא פשוט שיר רוק טוב מאוד. המון גיטרות, תופים עדינים ברקע, מעברים יפים וכאאאאאאסח!
על "אין מקום אחר" לא צריך להכביר במילים. הוא "אחד השירים אם לא השיר". גם הטחינה שלו בתחנות המיינסטרים לא הרסה אותו בשבילי. ולטעמי הגרסה העוד יותר טחונה שלו מההופעה רק עושה לו יותר טוב. אני מת על האלקטרוניקה שמשינה הביאו שם, והשיר הזה לא ייגמר לי. משינה רק הראו שהם יודעים מה הם עשו שם.
רק עוד שתי מילים – המילים של השיר הזה, ובעיקר איך שיובל שר אותם נותנים לך מלנכוליה באריזת רוק, וזה רק הגדולים יודעים לעשות.
וכרגיל, כמו כל אלבום טוב, אחרי פתיחה רועשת יורדים קצת. "בנות הים" הוא שיר פיקסיז לחלוטין, עם הבס של הפיקסיז ברקע (רבות דובר על ה"גניבות" של משינה, למשל כאן, אבל לי זה לא אכפת), ואתה לא יכול לבקש יותר מהשירה ההזויה של בנאי.
הטרק הבא "מי שם" מחובר לשיר שאחריו "איזה איש" שלי נשמע כמו שיר רכיבה במערב הפרוע (מאוד). בשיר הזה יש שורה שאני לא יכול להרגע ממנה "איזה איש הוא איש אחד בפנים". שוב, שיר הזוי אבל גאוני. באמצע השיר יש איזה עליה כזאת והוא נהפך לשיר רכיבה אמיתי. אני מדמיין את קלינט רוכב לו יחד עם המכוער תוך כדי שיובל צועק "איזה איש הוא פחד אלוהים".
הכינורות בשיר הבא "אהבת אותי" מובילים אותך על סמי הזיה יפים ונעימים עד שלפתע התופים מעירים אותך ואתה לא יודע איפה אתה… חבר'ה – השירים האלה הם פשוט לא יצירה של להקת מיינסטרים, אלא של איזה להקה אינדי גאונית! אחרי הכינורות מגיע אורקסטרה שלמה ואני פשוט נפעם. והסיום שם הוא של "הרגת אותי… הרגת אותי…" עם איזה סיום עדין של כינורות. כאלה ניגודים שבא לך לשמוע את השיר הזה עוד פעם, ולנסות להבין מה נפל על בנאי.
ואז מגיע השיר "אשה" ששר אותו רינגו (אה, איגי). הוא מזייף בצרחות בכוונה כל השיר. הוא כאילו מיוסר מהאשה המדהימה הזאת שהוא מצא. זה כאילו הפתרון (מהגהינום) של "הכל עוד אפשרי" מ-"העמותה" שגם אותו הוא שר. שם הוא חיפש אשה/סקס/אהבה בצורה תמימה ועדינה ופה פתאום הוא מוצא איזה "אשה כזאת חזקה שאף פעם אני לא יודע אם היא שלי באמת". לא גאוני????
בשיר הבא יובל מתאר את הלילה המוזר שלו עם איזה מפוחית ודיסטורשיין שבא לך למות. לי השיר הזה מזכיר את "I Want You" של הביטלס – שיר איטי ומונוטוני כבד שצריך סבלנות של פיל לשמוע אותו, אבל הוא שווה את הדם שהשקעת בו.
אחרי תאור הלילה ההזוי של יובל מגיע השיר "תתעורר". עוד שיר רוק טוב מאוד, אבל כבר לא צריך לסבול הרבה בשביל לעכל אותו. הוא סוג של מיינסטרים רוקיסטי כזה. הוא עדיין אפל כמו כל האלבום, אבל כבר אפשר לשחרר אותו לרדיו. אני מת עליו.
בשיר "זה לא יכול להיות ישן" יש אלקטרוניקה מפחידה. הוא כ"כ מיוחד כמו כל האלבום. הוא שיר טוב אבל לא היה שווה התייחסות כאן אלא כדי להזכיר שבשיר הזה משינה (קצת) הסתלבטה על שיר של אתניקס, כשעוד היה קרב ביניהן על מי יותר טובה. הם עשו מה שהם רצו באלבום הזה.
ב- "הארי קריש דם" משינה אומרת לכולם: "אם עוד לא הבנתם, אנחנו עושים אלבום מוזר! ותשימו לב לעוד להקה שולית שגם עשתה אלבום מוזר כשהיא חזרה מהודו". ממש שעטת הבגלמות.
על "הכל התחיל בנאצר" אין הרבה מה לדבר. משינה שוב עושה צחוקים עם השיר האחרון (מישהו צעק "מי יודע מדוע ולמה"? אה, אני), רק שכאן היא עושה את זה בפאנק כאסאח.

לסיכום:
עוד בזמן שלקוטנר הייתה פינה ב-"זהו זה" הוא אמר ש-"מפלצות" הוא האלבום הכי טוב של משינה, ואני לא יכול להסכים איתו יותר. אם תחפשו עוד reviews על "מפלצות" או סתם על האלבומים הישראלים הכי טובים, אל תתפלאו אם מפלצות יהיה שם. גם אני שם אותו כאחד האלבומים הישראלים הטובים ביותר, אפילו אם הוא לא שינה כלום כמו החלונות הגבוהים וגם אם הוא אלבום סינגולרי.
זה אלבום שמראה שמשינה היא להקה גאונית, ולא רק להקת מיינסטרים. משינה מראה לנו שבעצם היא מכתיבה את המיינסטרים כי היא עושה שירים פשוט טובים, ואם היא רוצה היא יוצאת מהמיינסטרים ויוצרת אלבום גאוני.
את הקשר ל- Revolver כבר טחנתי מכל זווית אפשרית והוא בא כאן בעיקר כדי להחמיא למשינה, אך גם כדי להראות את נקודת המפנה בחיי שתי הלהקות. באלבומים האלה שתי הלהקות התפכחו, התבגרו והתחילו ליצור משהו שונה ומיוחד. התחלתי את הפוסט בהתאהבות שלי במשינה שהיא ואני עוד היינו תמימים. זה רק הוגן שאני אסיים את הפוסט בהתאהבות המפוכחת שלי במשינה אחרי שגם היא התפכחה, הקימה לייבל ויצרה אלבום כזה. אם זה מה שלייבל עצמאי מאפשר לך, הלוואי שלכל אמן יהיה לייבל עצמאי.

2 תגובות

2 תגובות לפוסט “המפלצות והאקדח”

  1. איגיבתאריך 27 מרץ 2009 בשעה 12:34

    מייקל בנסון שר את "הכל עוד אפשרי" – לא איגי. זה גם לקוח מ"משינה 2" לא מ"העמותה".

  2. issaharבתאריך 27 מרץ 2009 בשעה 15:32

    אהלן איגי.
    אתה צודק. זה לא מהעמותה, אלא מאלבום אחד לפני ("גבירותי ורבותי"). זאת אומרת, זה לקוח מ-"משינה 2", אבל אני הכרתי אותו ב-"גבירותי ורבותי".

    וזה שמייקל בנסון שר אותו, לא הורס את כל התיאוריה. נכון?

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות