יונ 01 2008

גם אני רוצה לשחות

מאת: בשעה 22:30 נושאים: סקירות

יש משהו בשירים חבויים (Hidden song/track). כאילו האמן החליט לספר לכל העולם מה הוא חושב, אבל רק למי ששם לב הוא מספר מה הוא מרגיש. לפעמים אני חושב שהשיר החבוי הוא תמצית האלבום – האמן עשה אלבום שלם בשביל לספר משהו אחד, והוא מחביא אותו בשיר האחרון בסוף.
הדוגמה המושלמת היא אלאניס ב- Jagged Little Pill. כל האלבום היא מכסחת על יחסים בינו לבינה – איך "אחד ועוד אחד זה שניים", איך הוא בגד בה ואיך היא לא הרופאה שלו וכו' וכו'. ואז בשיר החבוי היא בעצם מספרת לנו שכל זה זה רק ה- wishful thinking שלה, ובאמת היא עדיין מכורה לחבר שלה עד כדי כך שהיא נכנסת אליו הבייתה אחרי שהם נפרדו, לובשת את החלוק שלו ומסניפה את הבושם שלו.
כריס מרטין מקולדפליי מצהיר אהבה תהומית לאהובתו בשיר האחרון ב- parachutes (הוא יחכה לה Til Kingdom Come) – זה אמנם לא בניגוד לאלבום אלא יחד איתו, אבל השיר הזה מתמצת את האלבום.
יש גם סתם שירים מיוחדים בסוף האלבום, כמו Her Majesty של הביטלס ב- Abbey Road.
אז למה כל ההקדמה הזאת? כי האלבום שאני שומע 95% מהזמן בחודש האחרון מכיל שיר אחד כזה. שיר שבאמת נותן לך הצצה אל תוך הנפש של אמנית צעירה אך מוכשרת בטירוף.
קוראים לה לורה מרלינג (Laura Marling), כיום היא בת 18, אבל היא הוציאה את האלבום הראשון שלה בגיל 17. היא בלונדה מאנגליה עם קול רך בצורה לא הגיונית ואני לא מצליח להפסיק לשמוע אותה. שמעתי עליה אצל גיאחה (העונג, סעיף 35). הוא מספר שם על התמכרות קשה, וגם אני נדבקתי. זה לא ייאמן איך ילדה כזאת צעירה מוציאה אלבום כזה מושלם.
אז לאלבום שלה קוראים לו Alas I Cannot Swim, והוא אלבום עדין, יפה וכ"כ טוב.
אז למה להכביר במילים אם אפשר לגשת ישר לאלבום:

1. Ghosts
2. Old Stone
3. Tap At My Window
4. Failure
5. You're No God
6. Cross Your Fingers
7. (Interlude) Crawled Out Of The Sea
8. My Manic And I
9. Night Terror
10. The Captain And The Hourglass
11. Shine
12. Your Only Doll (Dora)
Alas I Cannot Swim - Cover

בניגוד לתמיד, אני אדבר הפעם רק על שירים בודדים מהאלבום, אבל שזה לא יפחית מערכה בעיניכם. זה אחד מאלבומי השנה, אין ספק בכך.
השיר הראשון הוא גם אחד הסינגלים הראשונים שלה. היא מספרת כנראה על החבר שלה שמפחד מרוחות הרפאים של החברים שלה לשעבר, והיא מרגיעה אותו בכך שהיא אומרת לו לא לכרוע ברך כי היא הרי לא מאמינה באהבה נצחית. יש בשיר הזה ניגוד פנימי כי היא מספרת על איך שבסוף הם זוג אוהבים שמצאו אחד את השני, אבל כל השיר היא אומרת שהיא לא מאמינה ב- everlasting love.
בכלל, היא אשפית במילים. אין פה מילים מנופחות או מתוחכמות מדי, וזה רק לטובה. היא מצליחה לבטא רגשות בעזרת מילים פשוטות, כינורות עדינים ומברשות על התופים.
כינורות זה אחד הדברים שנהיה קיטש כ"כ מהר שצריך להיזהר איתם מאוד. אצלה יש כינורות לאורך כל האלבום, ואין פה אפילו טיפת קיטש. היא מצליחה לגרום לכינורות להעצים את הרגשות שלה בלי להתקרב אפילו לקיטש.
אני כ"כ אוהב את שיר מספר ארבע (Failure) עד שזה מכעיס אותי איך ילדה שקטנה ממני ב- 13 שנה, שאין לה ילדים מצליחה לבטא כ"כ יפה את המחשבות שלי בחודשים האחרונים. היא כאילו מספרת לבת שלה איך היא הייתה מאוהבת באיזה זמר בלהקה והוא היה המוקד של כולם. היום הוא כישלון. ואז היא מדברת לבת שלה (שאין לה, אני מזכיר לכם שהיא בקושי בת שמונה עשרה, אוף!):

don't cry child, got so much more to live for
don't cry child, got something I would die for
and if it comes to the rain, just be glad you'll smile again,
cause so many don't…

יש בפזמון קרן יער וכינורות שעוטפים אותך וממלאים אותך והשיר הזה בנוי כ"כ טוב, שאני פשוט מקנא. אוף!!!
יש לה בשיר הזה חמלה ועצב בו זמנית שמגיעים רק אחרי שאתה רואה את הבת/בן שלך סובלים מאהבה נכזבת או מאכזבה צורבת, והיא רק בת 18. אוף!

כמו שאמרתי, אני לא אעבור על שאר השירים, אבל תדעו שאתם חייבים לשמוע אותם.

אחרי השיר האחרון מגיעים צפצופי ציפורים במשך איזה דקה, ואז מגיע השיר החבוי שאיתו פתחתי את הפוסט. לשיר קוראים Alas I Cannot Swim, והוא, בדיוק כמו אצל אלאניס, מספר לך דברים שאתה לא יודע מהקשבה רגילה לאלבום. בזה שהיא קוראת לשיר על שם האלבום היא רומזת לכך שאתה לא יכול לגמור את האלבום בלי ששמעת את השיר הזה.
אז על מה השיר? אוה, על הנפש הפנימית שלה, ועל הקונפליקטים הפנימיים האמיתיים שלה.
בשיר היא מתארת בית כ"כ יפה שנראה שהפרחים מחייכים, אבל הוא בצד השני של הנהר, וכמה חבל שהיא לא יודעת לשחות. ו… היא תעביר את כל חייה בצער על זה שהיא לא קפצה לנהר.
אח"כ היא מתארת ילד יפה עם תלתלים שחורים שרוצה להיות המאהב שלה והיא רוצה להיות זוגתו (he wants to be my lover and i want to be his peer), אבל הוא בצד השני של הנהר, וכמה חבל שאני בחיים לא אכרוך את ידי עליו, כי אני לא יודעת לשחות.
ואז משפט המחץ:
יש חיים בצד השני של הנהר שנועדו בשבילי, אבל במקום זה אני אעביר את חיי בצער (constant misery),
יש חיים בצד השני של הנהר, אבל אני לא מבינה למה אני צריכה לרצות את אלה שבחיים לא יהיו מרוצים.
יש זהב בצד השני של הנהר אבל אני לא רוצה כלום! אני מעדיפה לחיות בשמחה מאשר לקנות אקדח מזהב. saying, work more and more, live more, have more fun.

השיר מתחיל כאילו היא באמת רוצה את הבית ואת הילד שבצד השני של הנהר, וזה רק חבל שהיא לא יודעת לשחות, ופתאום פוגעת בך השורה שהיא לא רוצה לרצות אחרים, ואתה מתחיל לתפוס את השיר הזה, ואיתו את כל האלבום, בצורה אחרת לגמרי.
פתאום הקפיצה לנהר היא משהו שהיא לא רוצה וזה לא מעניין אותה (אני לא רוצה זהב), פתאום יש סביבה אנשים שהיא צריכה לרצות. פתאום כל מיני אזכורים על ההורים שלה בשירים באלבום (למשל שיר 3) מקבלים אור אחר. פתאום היא כבר לא ילדה תמימה בת 17, אלא נערה מתבגרת שחייה לא פשוטים.

תראו מה זה, שורה אחת, בשיר חבוי אחד, הופכת את האלבום על פיהו. זה מה שכיף במוזיקה!

יש משהו באלבום הזה שתופס אותך ולא עוזב. אולי זה המילים, אולי זה הקול שלה ואולי זה הניגודים והקונפליקטים הפנימיים בתוך השירים. זאת זמרת שחייבים לעקוב אחריה כי כשרון כזה לא רואים כל יום.

ולפני שאני סוגר את הפוסט, אני חייב לספר לכם את זה:
ב- 01/10/07, בהיותה עדיין בת 17, היא הוזמנה להופיע בפאב, והיה תור ענקי בחוץ. פתאום היא יוצאת החוצה ואומרת לכולם שהיא מצטערת, אבל לא נותנים לה להופיע כי היא קטינה. אז היא נתנה הופעה של שישה שירים בחוץ, על המדרכה בסמטה ליד שתי חנויות סקס. כזה תמים ויפה. אפשר לראות כאן כמה היא כשרונית. (מישהו צילם את זה בסלולרי שלו או משהו).
טוב, אז לילה טוב, ומחר יגיע יום חדש, שבו אני אשמע כל היום אלבום ראשון של ילדה בת שמונה עשרה.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות