ינו 22 2009

הולך להיות חורף טוב

מאת: בשעה 12:03 נושאים: סקירות

עברו עלי שבועיים קשים מאוד. אומרים שמתח הוא הגורם החדש למוות (התקף לב הוא עדיין גורם מספר 1 לתמותה בעולם, כפי שאני יודע, ומתח הוא גורם ישיר להתקפי לב). בשבועיים האחרונים התלבטתי קשות בין שתי הצעות עבודה. בדר"כ הלב שלי כבר יודע לאן אני רוצה (שמעתי על מחקר שאומר ש- "הלב רוצה" זה בעצם שיקלול הגיוני של כל הלקחים שלמדת בעבר, ולא סתם גחמה), אבל כאן לא היה לי מושג קלוש מה יותר טוב. עד יום שני לא ידעתי איזה מקום עבודה יהיה יותר טוב בשבילי, וזה גרם לי לרמת מתח מאוד גבוהה. השינה הייתה מלווה בהרהורים אינסופיים, והייתי כמו קפיץ מתוח, אבל מבפנים.

בצרוף מקרים (או שלא), קרו כל מיני דברים בשבוע שעבר שהזכירו לי את אבא שלי. רמת היובש באוויר הייתה בלתי נסבלת, והידיים שלי היו פצועות עד זוב דם, ירושה ישירה מאבא שלי, שהיה אפשר לשייף פלדה עם הידיים שלו. סיפרתי לגיסתי על הגיל הלא נכון בתעודת זהות של אבי, כי הוא שיקר בקשר לגילו כדי להצטרף ללח"י (כן, היה לי אבא מבוגר). ואני חושב שגולת הכותרת הייתה שהייתי על סף להתחיל לעבוד ולא להיות בבית בארבע, ונזכרתי באבי שהיה יוצא מהבית לפני שש בבוקר, ומגיע הבייתה לפני שתיים, ככה שהייתי עם אבא כל יום אחה"צ.

הסבר קצר: למי שלא יודע, אבא שלי נפטר לפני 22 שנים כמעט (הייתי בן 10). יש לי מיליון סיפורים על אבא שלי, אבל קצרה היריעה. אני רק אספר כאן שבשנים שעברו מאז פורים 87, עצרו אותי כ"כ הרבה אנשים ואמרו לי שאבא שלי היה אדם מדהים (ברור) וגומל צדקה בלתי נלאה (קצת פחות ברור). "גזירה על המת שישתכח מן הלב" חז"ל אמרו, והמטרה שלהם היא לא לשכוח את המתים, אלא לאפשר ללב להמשיך לפעום. מאז שנולדו לי ילדים, הזכרון של אבי הרבה יותר חזק אצלי, כי בעקבות היחסים עם הילדים שלי אני נזכר ביחסים שלי עם אבא.

אז במוצ"ש ראיתי את "בנג'מין בטן" עם בראד פיט (שהוא חביב, גרסה חדשה של פורסט גאמפ), וגם שם היה משפט קטן על ידיים מחוספסות. המתח הקבוע שהייתי שרוי בו והזכרון של אבי עשו את שלהם, וכבר בדרך הבייתה בכיתי על אבא שלי, שזה בשבילי הבכי השני בחמש עשרה שנה האחרונות (בתיכון בכיתי הרבה, זה ברור).

ומכיוון שחיי שזורים במוזיקה שאני שומע, החלטתי לגשת לספריית המוזיקה שלי, ולקחת דיסק שזכה לביקורות מדהימות בשנה האחרונה, ושכולם מספרים שהוא דיסק חורפי, שקט ועצוב. המון פעמים כשאני קצת מדוכדך אני משתמש במוזיקה להעלות לי את מצב-הרוח, אבל כאן הייתי ממש עצוב, ובמצב כזה דווקא מוזיקה עצובה עוזרת לפרוק את הלב. אז היום נדבר על הגילוי החדש שלי, Bon Iver, ועל דיסק הבכורה שלו: For Emma, Forever Ago.

אבל קודם כל, שירים ועטיפה:

01. Flume
02. Lump Sum
03. Skinny Love
04. The Wolves (Act I And II)
05. Blindsided
06. Creature Fear
07. Team
08. For Emma
09. Re Stacks
Bon Iver - For Emma, Forever Ago

זה אלבום כ"כ יפה (כ"כ יפה!) שלא יכלתי לתת לכם לטעום רק שיר אחד, אתם חייבים לשמוע לפחות שניים:

[audio:http://issahar.com/media/music/Bon_Iver_-_Skinny_Love.mp3|titles=Bon Iver – Skinny Love] Bon Iver – Skinny Love
[audio:http://issahar.com/media/music/Bon_Iver_-_Blindsided.mp3|titles=Bon Iver – Blindsided] Bon Iver – Blindsided

הפעם, חייבים להתחיל בסיפור של ג'סטין ורנון, הלא הוא הקול אותו אתם שומעים (לחצתם פליי?): הוא נולד בווינסקונסין והקים שם להקת אינדי עם חברים. אחרי הצלחה יחסית בווינסקונסין הלהקה עברה לצפון קרוליינה ושם הופיעו והצליחו יחסית. ואז הלהקה שלו התפרקה, הוא נפרד מחברה שלו ונדבק במחלת הנשיקה (כנראה במצב לא משהו). כדי להתגבר על כל המצב הזה הוא רצה להיות לבד, אז הוא החליט לחזור לבית הוריו והלך להרהר בבקתה של אביו ביערות של צפון ווינסקונסין. הוא התבודד בבקתה שלושה חודשים בחורף! במהלכם הוא הרהר על מצבו ועל החיים. הוא אמר שהוא לא התכוון ליצור מוזיקה בכלל, אבל היה לו איזה גיטרה וכלי הקלטה פשוטים כי הוא בדיוק עזר לאיזה להקה להקליט. הוא שם חשב גם על שם הבמה שלו. הוא ראה "חשיפה לצפון", ושם אנשים יצאו מהבקתה לשלג ואמרו אחד לשני "חורף טוב" בצרפתית שזה Bon Hiver. הוא רצה לשמור על האווירה החורפית והקרה והאיטית, אבל לשנות את זה קצת, וככה יצא Bon Iver. אבל אני חושב שהדבר הכי משמעותי באלבום הזה הוא איך נכתבו השירים. הוא קודם כתב מנגינות. אחר כך הוא ישב והקשיב לכל המנגינות שהוא כתב שוב ושוב, וחיבר להם מילים שיתאימו ללחנים. בצורה הזאת הוא הצליח ליצור את האווירה המדהימה של האלבום הזה. חורפית, איטית ועצובה עם קצת תקווה. גם העטיפה של האלבום היא מעין תצלום מתוך בקתה החוצה אל החורף המושלג. הוא יצר חבילה מושלמת.

אז בואו נדבר קצת על התוכן של האלבום. האלבום נהנה מ-"רק תשעה שירים", שכבר אמרנו שזה תורם לאלבום מעין שלמות. בתשעה שירים אין לאן להתפזר. האלבום מאוד מינימליסטי, עם גיטרות אקוסטיות, תופים אקוסטיים (יש דבר כזה?), הקול הגבוה של ג'סטין והליווי העדין של שני חברי הלהקה האחרים. גם השירים היותר מהירים איטיים יותר מצב עיוור. הוא משתמש בכל מיני צלילים גבוהים שמלווים את השירים כדי לתת להם אווירה חלומית. אבל אל תטעו. לא לוקח יותר משתי שמיעות של האלבום כדי להמתכר. היופי החלומי של האלבום הזה נכנס לך לוורידים ולא יוצא.

זה אלבום לשמוע כשאתה עצוב.
זה אלבום לשמוע כשאתה רוצה להרגע מיום קשה.
זה אלבום לשמוע שכוב על המיטה בחדר חשוך עם אוזניות טובות בווליום גבוה.

בגלל המצב הנפשי העצוב שהיה לי, הוא נכנס לי לוורידים כבר אחרי שמיעה ראשונה. התמכרתי מיד. הוא כרגע אצלי באוטו, באייפוד, במערכת, בלפטופ ובמחשב, וייקח לו עוד הרבה זמן לצאת.

אז הולך להיות לנו חורף טוב. אני בטוח בזה.

6 תגובות

6 תגובות לפוסט “הולך להיות חורף טוב”

  1. אייל מרדיו פרימיוםבתאריך 22 ינו 2009 בשעה 12:39

    האלבום של בון-איבר מופתי וזה כיף שיש עוד אלבומים כאלה. זה בכלל לא מובן מאליו.. אם רק נחשוב לרגע על כל הטכנו שיש בעולמנו. זה אולי אפילו בלתי נתפס ההצלחה שלו.
    דרך-אגב, גם לי יש ידים מחוספסות עד כדי זוב דם, מיובש של החורף, מאז שאני זוכר את עצמי, אבל בשביל זה יש קרם ידיים גיליתי את זה בערך בגיל 25.

  2. issaharבתאריך 22 ינו 2009 בשעה 12:45

    האלבום שלו פשוט הפיל אותי מהקרשים, והגיע בזמן מושלם.
    הם הוציאו עכשיו EP חדש, שנקרא Blood Bank, והרגע קראתי עליו אצל אייל, גם אתם מוזמנים:
    http://premiumradio.blogspot.com/2009/01/bon-iver.html

  3. אסיהבתאריך 22 ינו 2009 בשעה 16:41

    הנגנים לא עובדים ב-firefox :(

  4. issaharבתאריך 22 ינו 2009 בשעה 16:58

    לי זה עובד בכל הדפדפנים.
    יש סיכוי שאת צריכה לעדכן את הפלאש בפיירפוקס שלך?

  5. אסיהבתאריך 22 ינו 2009 בשעה 17:05

    לא יודעת, התקנתי את ה-firefox החדש לפני שבוע, אבל בפלאש אני לא נוגעת :)
    אגב לגבי קרם ידיים אייל צודק לגמרי… זה עוזר… כדאי לשים כל יום, ובכל פעם שרוחצים ידיים

  6. jimבתאריך 24 ינו 2009 בשעה 01:59

    מינימליזם שיכול לגרום לך לבכות.

    תודה.
    לא הכרתי אותו (אותם?) עד עכשיו.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות