יול 05 2008

אלאניס

מאת: בשעה 23:55 נושאים: סקירות

קודם כל התנצלות:
הרבה זמן לא כתבתי. בערך חודש. האמת היא שכתבתי, אבל לא פרסמתי. ואז נסעתי לקנדה. הפוסט הזה התחיל חודש אחורה. אני עסוק בלנסות לשדרג את הבלוג שלי וליסוע לקנדה, וגם זה מקשה על הכתיבה. אז עכשיו חזרתי, וגמרתי את הפוסט על אלאניס, ועכשיו אני יכול להתפנות לספר על הנסיעה, על המוזיקה הזורמת שלי ועל שידרוגי הבלוג. אז קודם אלאניס.
——————————————————————–

הבטחתי שאני אשמע את אלאניס לפחות עשר פעמים, ואז אשפוט. אז עשיתי את זה. וכבר עברתי לפעם העשרים, והיא דחקה את לורה מרלינג מהאוזניים שלי.
אז אני שמח ועצוב ומתנצל בו זמנית. אני שמח כי החוק שלי (כן, שוב אני עם החוקים) ניצח שוב, אפילו אותי. בשמיעה ראשונה האלבום היה נראה לי ממש רע. השם שלו והשמות של השירים בו היו פלצניים וחשבתי שאלאניס די מיצתה. אבל, עמדתי בחוקים שלי ושמעתי את האלבום והוא ממש טוב.
אז הנה אני כאן, מתנצל בפני כל קוראיי (שלושה עד עשרה ביום בהיר) על הדברים הקשים שאמרתי עליה. חטאתי בזה ששפטתי מהר מדי. אלאניס – קבלי את התנצלותי. הדיסק שלך לא פלצני, הוא פשוט אלאניסי מאוד. אני מחזיר אותך חזרה להיות אהובת המסחטה.
טוב, אז לפני שנדבר על האלבום האחרון שלה אנחנו חייבים לדבר עליה.
עוד לפני שנים רבות, כשהאדם הדליק אש בעזרת אבנים שמעתי איזה סינגל של איזה זמרת חדשה ולא ידועה. לא ידעתי איך קראו לסינגל, אבל רציתי אותו!! השמיעו אותו כמעט חד פעמית ברדיו, ואז איזה חצי שנה זה לא התקדם לשום מקום. לא שמעתי מי זאת הייתה ולא שמעתי את הסינגל עוד פעם. אני זוכר ששאלתי את מתן האם הוא שמע על הסינגל הזה ברדיו, ונראה לי שמשהו גדול מגיע. זה היה עוד בתקופה שלא ידעתי להגיד שהתחביב העיקרי שלי הוא מוזיקה, האינטרנט היה רק באוניברסיטאות ואני הייתי בתיכון. לסינגל הזה קראו You Oughta Know.
בכל מקרה, עברו כמה חודשים של שקט ואלאניס הוציאה את האלבום המדהים שלה "גלולה קטנה ומשוננת". ואיך שאני נשביתי.
איזה אלבום מדהים זה היה. הוא הפך את אלאניס לפורצת דרך והמציא את הרוק הנשי. המילים היו מתוחכמות, הנגינה הייתה מדהימה, ההפקה מעולה, ועוד מלא סופרלטיבים כיד המלך. אגב, כל העולם נשבה. wikipedia אומרים שזה אלבום הבכורה של זמרת שמכר הכי הרבה בהסטוריה.
היא הייתה על גג העולם, ואני הייתי איתה.
ואז עברו מלא שנים, הדינוזאורים נכחדו, אלאניס הוציאה את הנשמה בציפיה ובסוף גם אלבום שני.
לאלבום השני שלה קראו "מכורה להתאהבות לשעבר לכאורה". כן, I kid you not !!! קוראים לו "Supposed Former Infatuation Junkie". האלבום היה טוב מאוד מאוד. מאוד. אך אפל מאוד. השירים שם היו קשים לשמיעה גם בגלל הלחנים המסובכים וגם בגלל הנושאים הקשים, אבל הם מיצבו אותה עוד יותר בתור זמרת מיוחדת. אך שני דברים קרו שם. הראשון הוא שהאלבום היה ארוך מדי – 17 שירים וקרוב לשישים דקות. השני הוא שהיא התחילה שם עם השירים שכל השיר הוא אותו משפט עם מילה אחת מתחלפת (למשל That I will be good). אז זה היה עוד סבבה, אבל כשזה נמשך על עוד שני אלבומים זה היה כבר לא כ"כ טוב. מהאלבום השלישי היא הפיקה את האלבום לבד ובאלבום השלישי והרביעי היא בכלל לא הבריקה. היא הייתה די רגילה אלאניסית כזאת (מילים אובר מסובכות ושירים די רגילים או ממש מעצבנים). השלישי היה עוד בסדר אבל הרביעי היה כבר לא משהו. ואז הגיע הנפילה. בניגוד ל- MTV Unplugged שהיה לטעמי נפלא, לכבוד עשר שנים לאלבום הראשון והמדהים היא הוציאה אלבום בסטארבקס שהוא פשוט גרסה אקוסטית של האלבום הראשון שלה. סטארבקס??? את אותו אלבום בדיוק??? What is closed with you, woman????
ואז אנחנו מגיעים להיום. או יותר נכון לשבועיים חודש וחצי אחורה (לקח לי הרבה זמן לשחרר את הפוסט הזה). היא מוציאה אלבום חמישי שקוראים לו "טעמים של הסתבכות". אגב הנה השמות של האלבומים שלה, סוג של משוגעת (אני מתרגם לשם השעשוע):
1. Jagged Little Pill – גלולה קטנה ומשוננת.
2. Supposed Former Infatuation Junkie – מכורה להתאהבות לשעבר לכאורה (כן, זה השיא)
3. Under Rug Swept – מטואטא מתחת לשטיח
4. So-Called Chaos – מה שנקרא בלאגן (יש דרך יותר טובה לתאר את האלבום הזה??)
5. Flavors of Entanglement – טעמים של הסתבכות

נו, לא פסיכית קלה?

אז למה אמרתי שאני עצוב?
כי האלבום החמישי שלה טוב רק אם אתה מעריץ שלה. הוא לא טוב בקנה מידה אבסולוטי. היא לא חידשה לעולם פה כלום ואפילו לא עשתה אלבום שיעניין מישהו מחוץ לקהל המעריצים שלה, אבל למזלה, יש לה הרבה מעריצים. היא קצת הוסיפה אלקטרוניקה (כתוצאה מהחיבור שלה עם המפיק של Imogen Heap, שעוד נדבר עליה), וקצת דיברה על המשברים בחייה, אבל שאר השירים נשארו די דומים לאלבומים השלישי והרביעי (אם כי יותר טובים לדעתי). אין כאן את הזעם של הראשון או את הנושאים הקשים של השני. אבל למעריצים שלה, יש כאן שירים טובים שדומים לשירים שאנחנו כבר מכירים, וזה די כיף לשמוע משהו טוב ממי שאתה אוהב.
זו הסיבה, אגב, שניתן לשמוע דעות חלוקות על האלבום. מי שאוהב את אלאניס והיה שם מההתחלה יגיד שזה אלבום טוב, אך לא חדשני במיוחד (עיין ערך גיא חג'ג' ב- Ynet), ומי שלא מעריץ שלה ורואה אותה בעיניים אובייקטיביות מאשים את הארוס שלה באלבום דפוק (הארוס שלה עזב אותה לטובת סקרלט ג'והנסן ואחרי זה יצא האלבום) (לא זוכר את שם המבקר, אבל זה היה במעריב). באינטרנט הדעות חלוקות, כנראה מהסיבה הזאת בדיוק.

יש עוד סיבה שאני עצוב. וזה כבר לא קשור רק לאלאניס. האלבום שלה שם חותמת על משהו שכבר דיגדג לי הרבה זמן. אמנים לא יכולים לשמור על איכות גבוהה לאורך הרבה זמן. זה קורה לכל האמנים כולם. אי אפשר ליצור חמישה אלבומים באותה רמה. יש מלא מלא זמרים/להקות מדהימים שלא מצליחים לשחזר הצלחות עבר. דוגמאות: Coldplay, ביורק, U2, אבריל, מטאליקה, כמובן אלאניס ועוד מלא. כנראה שהצורך ליצור ולהגיד משהו חדש וייחודי נגמר מתישהו. זה כנראה לא פשוט לחדש כל הזמן, ולא פשוט להתלהב כל הזמן. יש בערך להקה אחת שהצליחה לעשות את זה וזו הסיבה שהיא הלהקה הטובה ביותר בכל הזמנים עלי אדמות.
ונחזור לאלאניס.
מי שאוהב אותה, מוזמן לשמוע אלבום טוב (יותר טוב מקודמיו, חוץ מהראשון והשני), ומי שלא אוהב אותה, שלא יתחיל באלבום הזה, אלא יתחיל מהתחלה, עוד בתקופה שרוק נשי לא היה משהו שקשור למוזיקה.

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “אלאניס”

  1. F1ReMaNבתאריך 06 יול 2008 בשעה 15:00

    עזוב רגע את אלאניס…. ספר על המזרימוזיקה שלך, הוא באמת כזה כיף?

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות