איך אני אתחיל? מהאמצע? טוב שיהיה.

המוזיקה שאני שומע הכי הרבה מתחילת השנה שייכת ללהקה המורכבת משני אנשים. אחד יהודי עם זקן עבות (סבנטיז סטייל, לא עיירה בישראל) והשני לא. זה כבר האלבום החמישי שלהם, וקוראים להם The Black Keys. היה לי חוסר אדיר במוזיקה בתחילת השנה, ובמקום לחזור לכל מיני וביי, כל פעם שניסיתי לבחור מוזיקה היד שלי הלכה אוטומטית לאלבום האחרון שלהם – Attack and Release. וכל פעם שהתחלתי לשמוע אותם הפסקתי רק אחרי 4 פעמים לפחות. בערך. (אני לא כ"כ זוכר, בגלל שהם כבר עמוק בתוך הורידים שלי).

ועכשיו מה? נחזור להתחלה? טוב שיהיה.

בסוף השנה (האזרחית) שעברה, פרסם גיאחה את אלבומי השנה של קוראי עונג שבת. בחירה שנעשתה בצורה דמוקרטית לחלוטין ע"י אוהבי מוזיקה וקוראי הבלוג. ואיפה אני הייתי? הייתי בערך חצי שנה בתוך עסקי הבלוגיה. אז אמנם כתבתי על מוזיקה, אבל לא עקבתי אחרי כל מה שקרה באותה שנה (מאז כבר למדתי, ואני עוקב באדיקות אחרי בלוגים שמספקים מוסיקה חדשה בכל עת. ניתן למצוא אותם פה בצד), וכך הגעתי לסוף שנה כשרשימת אלבומי השנה מכילה המון אלבומים שלא שמעתי והמון כאלה שלא שמעתי על קיומם. מיד החילותי במסע צלב להשלמת פערים. "המפתחות" קיבלו את המקום ה- 18, וכך נפלה אוזני על השיר שלהם ושמעתי אותו איזה 5 פעמים. כבר אז נפסק מסע הצלב, משל הגעתי ירושליימה. איזה אלבום! איזה איכות! איזה הפקה! אם הייתי מכיר אותו עוד באמצע שנת 2008, הוא היה מתחרה ראש בראש עם MGMT ו- Hot Chip על אלבום השנה (והיה מפסיד. בנקודות. ורק בגלל שהאחרונים קבעו את הטרנד של השנה. האלבום הזה יותר טוב, כמעט בכל אספקט).

ועכשיו? הגענו לסוף? כמעט. אנחנו כבר בשער הגיא.

קודם, עטיפה ושירים.

01. All You Ever Wanted 02. I Got Mine [audio:http://issahar.com/media/music/The_Black_Keys_-_I_Got_Mine.mp3|titles=The Black Keys – I Got Mine] 03. Strange Times 04. Psychotic Girl [audio:http://issahar.com/media/music/The_Black_Keys_-_Psychotic_Girl.mp3|titles=The Black Keys – Psychotic Girl] 05. Lies [audio:http://issahar.com/media/music/The_Black_Keys_-_Lies.mp3|titles=The Black Keys – Lies] 06. Remember When (Side A) 07. Remember When (Side B) 08. Same Old Thing 09. So He Won't Break 10. Oceans & Streams 11. Things Ain't Like They Used to Be [audio:http://issahar.com/media/music/The_Black_Keys_-_Things_Aint_Like_They_Used_to_Be.mp3|titles=The Black Keys – Things Ain't Like They Used to Be]

האלבום הזה כ"כ טוב, שאני חייב לתת לכם ארבעה שירים מתוכו. השניים הראשונים יותר קצביים, והאחרים יותר מהורהרים. כמיטב המסורת של האלבומים הטובים, השיר האחרון באלבום הוא השיר שאני הכי אוהב, אם כי באלבום כ"כ טוב הוא בפער קטן על האחרים.
האלבום הוא בלוזי-רוק ישן כזה. הסאונד שלו לקוח משלושה עשורים אחורה. יש לאלבום הזה נוכחות בתוך האוזן. הוא מגובש. הוא יציב. הוא לא משעמם לרגע, ועם זה הוא יושב טוב כמו איזה סינגל מאלט 18. אין לי מילה אחרת לתאר את הגיטרה של דן אורבך (הבחור עם העבות) מאשר מעושנת. ממש כמו סינגל מאלט: מחוספסת, מתנפלת ואח"כ מלטפת.

יש לאלבום את הפקטור שחסר לכ"כ הרבה אחרים – הוא לא משעמם גם אחרי 50 שמיעות (ותאמינו לי, אני כבר שם).

אז איך רק שניים עושים מוזיקה שנשמעת כאילו יוצאת מלהקה שלמה? אין לי מושג, אבל זה נשמע פשוט מלא ושלם.

לקראת הפוסט יצאתי למשימה להכיר אלבומים קודמים שלהם. לקודם קוראים Magic Potion, וגם הוא פשוט מעולה. ואז הלכתי עוד אחורה, וגם הוא מעולה. זה פשוט לא יכול להיות. איך להקה כ"כ טובה חמקה תחת הראדר שלי?

ולקראת סיום, בגלל שאתם באמת באמת חייבים את האלבום הזה וחייבים לשמוע אותו ברצף, פעם ראשונה (ואחרונה?) במסחטה:

כל האלבום להורדה – The Black Keys – Attack and Release.

כתובת טרקבק | RSS תגובות