פבר' 14 2008
Hot Chip – Made In the Dark
ביום שני בערב חזרתי מהמכון ובמקרה שמעתי גלגל"צ. התוכניות בגלגל"צ אחרי עשר בערב הן היחידות שאפשר בכלל להקשיב להן, ויש כאלה שאפילו שוות שמיעה, מכיוון ששם אין Playlist. השדרן יכול להיות עצמו, לשים מה שהוא רוצה ובגלל שהוא לא סתם הקריין מסביב למוסיקה אלא האחראי למה שמשודר, הוא לא מלחשש (אגב, הלחישות של השדרנים בגלגל"צ כאילו אנחנו באמצע הלילה, הן הסיבה העיקרית שאני לא מקשיב לתחנה הזאת).
אז כמו שאמרתי, שמעתי במקרה גלגל"צ. זה היה אחרי עשר בערב של יום שני, שאז משדרת טל פריצקר את התוכנית "לינק" (הייתי צריך קצת לחקור בשביל לדעת את זה). היא שמה הרכב שקוראים לו Hot Chip עושים רימיקס ל- Kids with Guns של ה- Gorrilaz. היא אמרה שבדיוק יצא להם אלבום חדש. אז ביררתי, ולאלבום קוראים Made in the Dark. כמובן שהורדתי ושמעתי אותו, אך עדיין לא מספיק. אז הנה ה- review שלי לאלבום אחרי שמיעה לא מספקת, וקודם כל, הנה העטיפה ורשימת השירים באלבום:
| 01 Out at the Pictures 02 Shake a Fist 03 Ready for the Floor 04 Bendable Poseable 05 We're Looking for a Lot of Love 06 Touch Too Much 07 Made in the Dark 08 One Pure Thought 09 Hold On 10 Wrestlers 11 Don't Dance 12 Whistle for Will 13 In the Privacy of Our Love |
 |
טוב, אז האלבום נפתח בצורה אלקטרונית מאוד. השיר הראשון מתחיל עם Loop אלקטרוני ללא מילים עד שנכנסים כלי הנגינה, וגם אז האלקטרוניקה שולטת. השיר מאוד מעניין ונותן טעם של עוד. השיר השני אלקטרוני מאוד עם קול רך של הזמר, עד שמישהו עוצר את השיר ואומר שהוא רוצה לשתף אותנו במשחק שנקרא "קולות מהאולפן" ואז מתחילה אלקטרוניקה הרד-קור. בשלב הזה אני כבר מעביר את השיר. השיר השלישי הוא גם הסינגל של האלבום וגם הוא כולו אלקטרוניקה, אך כבר כאן מתחילים לשמוע מלודיות יפות. גם השיר הרביעי מכיל מלודיות יפות עטופות באלקטרוניקה. כל מי שלא אוהב אלקטרוניקה שלא יישבר – כי האלבום לא מפסיק להתפתח ו- Hot Chip מראים שהם שולטים גם במוזיקה רכה ויפה.
האמת היא, שהאלבום יכול להיות נקודת פתיחה יפה מאוד לשונאי האלקטרוניקה כדי להפיג את שנאתם. אם בתחילת האלבום האלקט' שולטת וכדי לשמוע משהו אחר צריכים להתאמץ, כבר באמצעו (שיר 6 ומעלה) הלהקה עוברת למלודיות שקטות עם קול רך מאוד (Made in the Dark שנושא את שם האלבום). בשיר Hold On הם חוזרים קצת לאלקט' מהירה, אך המלודיות לא נעלמות. לקראת סוף האלבום אפשר למצוא גם שילובים בין שני הסגנונות שמשאירים טעם של עוד. ולסיכום:
האלבום מעולה! נקודת פתיחה נהדרת לעולם האלקטרוניקה, אלבום שאפשר לשמוע תוך כדי עבודה (אם מתגברים על פתיחה קצת רועשת) ובעיקר, אלבום שאתה מרגיש שעוד לא מיצית עשירית ממנו גם אחרי 10 שמיעות. כל שיר טומן בחובו עוד הרבה מעבר ואפשר למצוא בו פנינות רבות.
בהחלט אחד מאלבומי השנה שלי.
קולות מהאולפן ברצועה השניה היא הדרך המובטחת להקלה בעצירות :))