פבר' 19 2008
Regina Spektor – Soviet Kitsch
היום נדבר על רג'ינה ועל האלבום שפרסם אותה, Soviet Kitsch.
אז רג'ינה נולדה ברוסיה אתמול לפני 28 שנים להורים יהודיים מוסיקאים (אמה פרופסורית למוזיקה ואביה כנר חובב). היא עברה לניו יורק בצעירותה ולמדה פסנתר אצל מורה רוסיה באופן פרטי. היא גרה ויוצרת בניו יורק ומצהירה שהיא מאוד אוהבת את העיר. בראיון לקוואמי בגל"צ ביום ההופעה השני שלה בישראל (11.3.07) היא אמרה שהמוזיקה הקלאסית היא ההשפעה הראשונה שלה, וכמו כן הביטלס, אמנים רוסיים ועוד רבים השפיעו עליה. היא מאוד עדינה ונשמעת לא תמיד בטוחה בעצמה. בוויקיפדיה מתארים את טווח המוסיקה ואת הסגנונות שלה, והופתעתי לראות שהם כותבים שם הרבה ממה שאני כתבתי פה. מה שלא ידעתי שיש שם לסגנון שלה, וקוראים לו anti-folk. ההגדרה ל- anti-folk בוויקיפדיה מתאימה בצורה מושלמת לרג'ינה. אנטי פולק הוא סגנון קשה להגדרה אך אפשר להגיד שהוא נשמע raw, ניסיוני וקשה לעיכול, והוא צוחק על סגנון המוזיקה ה- mainstream והרציני, וגם צוחק על עצמו. רג'ינה מיישמת את הסגנון הזה עד תומו. היא עושה שירים שלפעמים בלתי אפשרי להקשיב להם, אבל למעט שניים שלושה שירים (על טווח של שני אלבומים) השירים שלה תופסים אותך חזק ואתה יכול למצוא את עצמך שומע אותם שוב ושוב. היא אמרה שאת המילים היא לוקחת מהדמיון שלה, השירים שלה פשוט יוצאים ממנה (והיא לא זאת שכותבת אותם) – וזה די נשמע ככה.
האלבום:
Soviet Kitsch הוא האלבום השלישי שלה, אך הראשון שהיא הוציאה בלייבל גדול – והוא האלבום שפרסם אותה. אלה השירים באלבום והעטיפה:
01. Ode To Divorce 02. Poor Little Rich Boy 03. Carbon Monoxide 04. The Flowers 05. Us 06. Sailor Song 07. Your Honor 08. Ghost of Corporate Future 09. Chemo Limo 10.Somedays |
 |
השם של השיר השני גם הוא ציני קצת, והשורה החזקה של השיר היא "you don't like your mother… and you wish that you would". בשיר הזה, רג'ינה מנגנת בפסנתר ביד אחת וביד השניה מכה על כסא עם מקל תופים – אתה מבין כמה היא מוכשרת ומוזרה בבת אחת.
קרבון מנוקסייד הוא רעל, ורג'ינה מדברת על החיים "שלנו", כנראה עם דגש על כמה הם ריקים. בשיר הזה היא כבר מתחילה לחזור על מילים בצורה מאוד מוזרה.
בכלל בהרבה שירים רג'ינה נותנת לך להרגיש את סערת הרגשות שלה בעזרת עוצמות הקול והפסנתר ובעזרת שינויים קיצוניים במקצבים של השיר.
Flowers ו- Us קצת יותר מלודיים, ואכן Us הוא אחד הידועים בדיסק (גם כי הוא יותר קל לשמיעה).
לפני Your Honor יש שיחה בלחישות בין רג'ינה לבין ילדה ששואלת מתי השיר יתחיל כבר, וגם הוא לא קל לעיכול והיא עושה בו קולות מוזרים. אחת השורות שם היא "and I'm a pizzaterian". בסיפור הבא, שנקרא "רוח רפאים של תאגיד העתיד" היא מספר על איש שעושה דברים מוזרים וכולם צוחקים עליו, אבל לא אכפת לו בגלל שביקרה אותו רוח הרפאים
מהעתיד ואמרה לו מה כדאי לעשות.
השיר שסוגר את האלבום הוא שיר מלודי ועדין (יחסית אליה).
קשה להסתכל על אלבומים של רג'ינה ולזהות סגנון אחד שולט, בגלל שכל שיר אצלה הוא אחר. אבל ניתן לראות קו מנחה: רג'ינה מספרת סיפורים מהחיים בצורה גראפית מאוד. היא לוקחת נושאים כמו גירושים וזוגיות, ובמקום להעלות אותם היא מורידה אותם לארץ (והייתי אומר אפילו שהיא דורכת עליהם), היא מתארת דברים גדולים ע"י סיפורים קטנים.
רג'ינה קשה מאוד לעיכול. אין מלודיות פשוטות, אין כלי נגינה רבים ואין עיבודים מלאים. הכלים היחידים הם הפסנתר, הקול שלה והכישרון העצום (!). ישנם מחסומים רבים בהקשבה לאלבום שלה, אבל למי שצולח את הקשיים האלה מצפה אושר צרוף והתמכרות קשה – כאילו גילית מעיין של מים מתוקים שכל הזמן מתחדש ואף פעם לא משעמם ואתה לא יכול לעזוב אותו.
אחד המדדים שלי לאלבומים הוא אחרי כמה זמן הוא משעמם אותך. ע"פ המדד הזה Soviet Kitsch נמצא כמעט לבדו בקצה הסקלה.
אם נחזור לביורק, אז ההשוואה נכונה בעיקר בגלל שאת שתיהן קשה להשוות לאף אחד אחר. רג'ינה היא פנינה לאוהבי המוזיקה, וכל זה עוד לפני שדיברנו על האלבום האחרון שלה Begin to Hope (וכנראה שגם עליו נדבר מתישהו).
ממש עשית לי חשק לשמוע אותה.
מה עם Fiona Apple? אתה מכיר אותה?
אסיה
אני חוששת שיש כאן טעות… סובייט קיטש הוא הדיסק השלישי של רג'ינה המוכשרת בטירוף אחרי "11:11" ו"songs" אני חושבת שהוא הראשון שלה בחברת sire שהיא חברה גדולה והראשון שהתפרסם ממש. אבל השניים הראשונים שווים האזנה ושם היא קצת יותר raw (כמו שסובייט קיטש פחות 'מסחרי' וחלק מbegin to hope ) חוץ מזה יש לה המון שירים נפלאים שהיא שרה רק בהופעות ושכדאי לשמוע ביו טיוב
אהה ועוד פריט מידע מעניין…
בקטע הלחישות הילד ששואל על השיר "that goes ta-na-na-na" הוא האח הקטן של רג'ינה bear (זה השם, בחיי)
שלום הדר.
די כתבתי בדיוק את מה שאת כתבת – שזה הדיסק השלישי שלה, הראשון בחברה גדולה, והראשון שפרסם אותה. אז איפה הטעות (חוץ מהאח הקטן שלה)?
מה שכן, אני מפנה אותך לפוסט האחרון שלי (http://music.issahar.com/posts/324), שבו כתבתי ששני הראשונים הם לא ממש אלבומים וכו'. לא רציתי להרחיב שם, אבל התכוונתי שאלה לא באמת אלבומים אלא יותר נסיון ראשוני שלה להוציא אלבום – יותר אסופת שירים שהיא הייתה מבצעת בבאר של חבר שלה (משהו כזה – קראתי קצת עליה לפני הפוסט), ולא איזה משהו מחושב. ובטח שאז היא הייתה מאוד מאוד אנונימית.