דצמ 19 2008

מ.ג.מ.ת, שועלים זריזים וקצת סיכומים

מאת: בשעה 04:00 נושאים: סיפורים

מכיוון שאנחנו בדצמבר, כולם מסכמים את השנה. בעונג שבת תמצאו המון לינקים להמון סיכומים בהמון בלוגים. אני לא רוצה לעשות סיכום סוף שנה משתי סיבות. א. אני מרגיש סוף שנה רק בראש השנה (פלצני, אני יודע, אבל אלה החיים) ו- ב. עוד חודשיים אני סוגר שנה לבלוג, אז אם אני אסכם עכשיו מה יישאר לאחר כך?

אז מה כן נעשה? אני אספר לכם, כרגיל, מה עובר עלי לאחרונה והפעם כן מהצד המוזיקלי. בכמה חודשים האחרונים אני צולל יותר ויותר עמוק לתוך עולם האינדי. אינדי זה לא מוזיקה הודית. אינדי בא מהמילה אינדיפנדנט – העצמאות היא במובן של ההפקה והשיווק. מכיוון שההפקה והשיווק נעשים בצורה עצמאית (כשהכוונה לא דרך אולפנים גדולים, לייבלים קטנים זה עדיין אינדי), זה נותן הרבה יותר חופש לאמן להתפרע. עולם האינדי מאוד קשה לעיכול, וזה מותח לי את גבולות היכולת. כל להקה/הרכב/זמר/זמרת מנסים להיות חדשניים ו/או לתת פירוש משלהם למוזיקה. הדברים האלה לא עוברים באולפנים גדולים ולכן הם פונים ללייבלים קטנים ומפיצים דרכם, ונוצרת תרבות אינדי ענפה. ברור לכם שזה טוב, נכון? כן, גם לי זה ברור, אבל זה לא עושה את זה ליותר קל. יש הרבה יותר אלבומים, הרבה יותר סגנונות והדבר הקשה מהכל – המוזיקה ממש ממש קשה לעיכול. לפעמים רג'ינה נשמעת דידו ליד אלבום אינדי חדש שנפל עלי. אז זו אחת הסיבות שאני לא כותב יותר תכוף – אני פשוט שקוע בשמיעות חוזרות ונשנות של הרבה אלבומים (עוד סיבה היא שעכשיו, שאין לי את הנסיעה לעבודה, יש לי פחות זמן לשמוע ולכתוב על מוזיקה).

אז איזה אלבומים נפלו עלי? או, יש המון. דבר ראשון, יש להקה חדשה בשם "שועלים זריזים" (Fleet Foxes) שהוציאו אלבום בכורה, וכל האינטרנט גועש ורועש עליהם. הם נבחרים לאלבום השנה בהרבה מקומות. בעונג גיאחה פתח דיון עליהם, ושני הסנטים שלי הם שהם חמודים, נחמדים, יש להם סגנון משלהם (בערך) – סוג של מוזיקה עדינה כזאת עם הרמוניות איטיות (ומעצבנות לפרקים) – אבל לא מצאתי בהם משהו שהפיל אותי מהכסא. זה לא אומר שלא הקדשתי להם הרבה מאוד זמן. אז הנה לכם טעימה. בחרתי את השיר הזה אקראית, כי האלבום נשמע כולו באותו סגנון.

[audio:http://issahar.com/media/music/FF_-_He_Doesnt_Know_Why.mp3|titles=He Doesn't Know Why] Fleet Foxes – He Doesn't Know Why

אם אהבתם ואתם רוצים עוד, אתם מכירים את המייל שלי, נכון?

רק נבהיר דבר אחד. הם כן טובים. כן מגיע להם להיות בעשיריית אלבומי השנה שלי, אבל הם לא יישארו ברשימת האלבומים שצריך לכתוב עליהם פוסט שלם, נגיד.

טוב, אז נעבור הלאה. והפעם למשהו שכן מגיע לו פוסט שלם, אבל אני רוצה לספר לכם עליהם עכשיו, אז הם יצטרכו להסתפק בזה. קוראים להם MGMT, והם הוציאו סוג של אלבום בכורה השנה (האלבום הראשון היה תחת שם אחר, ולא עשה הרבה רעש). הקימו את הלהקה שניים – בן גולדווסר ועוד אחד. הם חיממו מלאנתה של אמנים, ביניהם בק ורדיוהד. הם יותר קשים לעיכול מהשועלים, והם הציבו בפני אתגר חדש – להודות שאני אוהב משהו שנשמע כאילו נלקח מהאייטיז. אז באמת בהתחלה אמרתי "מה זה? זה אייטיז!" אבל נתתי לזה עוד שמיעה, ואז עוד אחת ואז התחלתי להיות מכור ואז הגיע הדיסונס והתחלתי לתת לזה כל מיני תירוצים – "זה אייטיז, אבל יותר מתוחכם" היה אחד הטובים (אגב, אחד מהרעים היה "אבל זה לא יצא באייטיז").

אז כן, אני ג'וס ואני מכור ללהקה של יהודי מברוקלין שעושה אייטיז. אם תלכו לוויקיפדיה עליהם, תראו שנתנו להם שישה genres ויש רק עשרה שירים באלבום, ככה שלא רק אני לא ממש יודע להגדיר מה הם עושים. אז הנה טעימה מהם:

[audio:http://issahar.com/media/music/MGMT_-_Future_Reflections.mp3|titles=MGMT – Future Reflections] MGMT – Future Reflections

המוזיקה שלהם היא קצת אלקטרונית, קצת פופ, קצת דאנס. ואני קצת מכור.

אז אמרתי שיש עוד המון מוזיקה שנפלה עלי ואני מנסה לשמוע את הכל בבת אחת וזה לא הולך. אם אתם רוצים לדעת מה אני שומע, יש לכם את זה בצד ימין, אבל רק נזכיר עוד שתי להקות. האחת היא Okkervil River, שעכשיו אני שומע אלבום שלהם משנה שעברה, והם הוציאו אלבום גם השנה שאומרים שהוא פשוט המשך של האלבום הקודם (התבלבלתי, מצטער. האלבום שאני שומע הוא זה שיצא השנה, והוא המשך של אלבום שהם הוציאו בשנה שעברה). גם הם כמו כולם, לא קלים לשמיעה. אבל אחרי הרבה שמיעות אני כבר ממש אוהב אותם.

אז למה אני כל הזמן מזכיר לכם שכולם קשים לשמיעה/עיכול? לא נמאס לכם כבר לשמוע את זה? (אח, משחקי המילים האלה הורגים אותי, כי זו גם התשובה). אלבום שהוא קל לשמיעה נמאס ממש מהר! יש כמה בודדים שגם נכנסים מהר לראש וגם נשארים שם לנצח, לדוגמה: אלבום השנה שלי.

אז הדוגמה השניה לאלבום כזה, שגם נכנס מהר וגם נשאר להרבה זמן, היא של הלהקה בעלת השם המוזר: Ocean Colour Scene. קראתי עליהם אצל אורן ראב, כאן, הורדתי והתמכרתי. זה אלבום מ- 95, והוא כ"כ טוב שזה כואב. ממש נשמע כאילו עשו את האלבום הזה בסיקסטיז.

ויש עוד הרבה מאוד אלבומים שאני מנסה לעקוב אחריהם. אם אני אזכור ולא אהיה דביל, תוכלו לראות אותם בפינת "מתנגן לי ב- IPOD", פה בצד.

טוב, אני הולך לישון, כי כבר ארבע בבוקר.אני מקווה שלא תצטרכו לחכות כ"כ הרבה לפוסט הבא.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות