אפר 08 2008

אני קונה מוזיקה!

מאת: בשעה 12:39 נושאים: סיפורים

לפני שנתחיל, הנה מה שכתב גיא חג'ג' על קניית מוזיקה – "איך לא נהיה חרא של אנשים".
אני די מסכים איתו עם הסתייגויות קטנות. האחת היא שאין לי שום יסורי מצפון whatsoever על קניית מוסיקה יד שניה. יש כאן המון אלמנטים של חוק ומשפט (האם קניתי את הדיסק הפיסי או את מה שיש על הדיסק, וכו'), אבל אני חושב שבסך הכל האומן יהנה מזה שעוד מישהו שומע את הדיסק שלו, כי כנראה מי שקנה את זה ביד שניה לא היה קונה את זה בחנות רגילה.
השניה היא שאני לא כ"כ נגד הורדות של מוזיקה, בתנאי שאתה יודע מה אתה עושה. מה הכוונה? תוריד, תשמע. אם התחברת לזה מאוד – זה לא פייר אם לא תקנה את זה. אם לא התחברת, בעצם היית מאוד מתבאס אם היית קונה, ולכן אני מחשיב את זה כאילו לא היית צריך לקנות, ובעצם לא באמת נפגע האומן, כי אם היה לך את הידע המוקדם (שאתה לא מתחבר) לא היית קונה. עוד דבר – אם אתה יודע בוודאות שלא תקנה את הדיסק הזה, תוריד. למשל אני קניתי את השני של קלי קלארקסון (זה הכי מפורסם) ואהבתי אותו. אין שום סיכוי שבעולם שאני אקנה את השלישי (היא לא באמת שווה את זה), ולכן לי זה לא מפריע מצפונית להוריד אותו (לא שאני אעשה את זה, כי היא לא באמת שווה את זה). או למשל האחרון של בריטני. חבר'ה – הוא טוב. אפילו יותר מטוב. אבל אני לא אקנה אותו כי הוא לא שווה לי אפילו את החמישים שקלים. אז אין לי בעיה להוריד אותו. אני יודע שזה לא יפה, וגניבה ועוד דברים, אבל לא הייתי קונה אותו בכלל. דוגמה אחרת – ג'ק ג'ונסון – אני מת על In Between Dreams, והורדתי את האחרון. אני עוד לא שמעתי אותו מספיק, אבל אני חושב שאני צריך לקנות אותו, ולכן אני לוקח את עצת גיא, ורושם לי בצד שאני חייב לג'ק כמה שקלים.

טוב, אז עכשיו לנושא האמיתי של הפוסט – איך אני שומע וקונה מוזיקה חדשה:
אז על הדרך שלי להתעדכן במוזיקה חדשה כבר כתבתי. בשניה שאני שומע על משהו חדש, אני או מוריד אותו, או נכנס לחנות המוזיקה הראשונה שאני מוצא וקונה אותו.
אם המוזיקה היא של זמר/זמרת הבית, אני פשוט נכנס לחנות המוזיקה הקרובה וקונה.
אבל הדרך האהובה ביותר עלי לקנות מוזיקה היא פשוט להיכנס לטאואר או לצליל, ללכת למוכר/ת שמסתובב/ת שם ולבקש המלצות. הם בדרך ממליצים לי על דברים שהם שומעים, או על דברים חדשים שדומים לזמרים זמרות שאני זורק להם. שתדעו שיש להם ידע במוזיקה שלא נופל מהרבה אנשים. עוד יותר כיף לעשות את זה, זה בחו"ל. בחנויות מוזיקה גדולות בחו"ל עובדים פריקים של מוזיקה שאוכלים את כל הבלוגיה שלנו בלי מלח. זה פשוט תענוג.
מכיוון שאני מובטל חסר עבודה, טיילתי לי שבוע שעבר בקניון איילון ונכנסתי לטאואר כרגיל, ושם מישהי חמודה בשם קארין (אני חושב) הכירה לי את אמה פולוק ואת The Good The Bad And The Queen, וככה קניתי אותם.
אין כמו מוזיקה חדשה שאתה לא מכיר! זה משכר!

Give me the CD, Baby…
(וככה נוצרה לה תת הכותרת הראשונה בבלוג הזה)

אז על מה אני מדבר?
היו כמה אנשים ששיגעתי להם את השכל על קניית MP3 באינטרנט כתחליף סופי לקניית דיסקים. כל מי ששיגעתי אותו כמובן סבל, אבל הוא כבר יכול לדקלם את שלושת החוקים שלי (כן, עוד פעם חוקים…) לקניית MP3 כתחליף לדיסקים, והנה החוקים:
1. הם חייבים להיות בלי DRM (הגנות מפני שמיעה בכמה מחשבים, או שמיעה במכשירים אחרים) – אני קניתי, אני אעשה עם זה מה שאני רוצה.
2. הם צריכים להיות באיכות מעולה (כמו שדיסק הוא באיכות הכי גבוהה, ככה אני רוצה את הקבצים שלי).
3. צריכה להיות לי אפשרות להוריד את הקצבים מתי שאני רוצה, כמה פעמים שאני רוצה. אם קניתי קבצים, אני רוצה שהאתר יידע מזה, ויתן לי אפשרות להוריד אותם עוד פעם. מעין גיבוי אינטרנטי למוזיקה שקניתי.

ואז, מצאתי את האתר שנותן את זה!!! קוראים לאתר cdbaby, והוא מכיל המון המון מוזיקת אינדי. הוא מאוד מתחנף – אתה מקבל מיילים כמו CDBaby loves Issahar, וזה מאוד מצחיק, אבל אם הוא עונה על החוקים שלי, אני קונה שם מוזיקה, וכבר קניתי שם את האחרון של Frisbee, ששמעתי עליו דרך Music-Box.com.

טוב, אני צריך להוציא את הילדים מהגן.
שלום וביי.

תגובה אחת

תגובה אחת לפוסט “אני קונה מוזיקה!”

  1. אסיהבתאריך 12 אפר 2008 בשעה 13:47

    מעניין שמצאת דווקא את האתר cdbaby
    אבא שלי מוציא אלבום (!!!) והאתר הזה משווק אותו…
    http://cdbaby.com/cd/gleibman
    די מגניב!

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות