יול 28 2008

הוי הבלוג הוי הבלוג…

מאת: בשעה 22:33 נושאים: סיפורים

מאז שחזרתי מקנדה כל התחביבים שלי ב- hold. אפשר אפילו להגיד שכל הדברים שאני עושה – הכל כולל הכל – ב-Hold בגלל עומס עבודה. אבל הנה אני חוזר, עקב בצד אגודל. תוסיפו לזה שאני נמצא במעין writer's block, כי אין לי מוזיקה חדשה, לא קראתי העונג ושאר בלוגים כבר חודש, ותבינו למה לא כתבתי כבר הרבה מאוד זמן. אבל יש לי כמה חובות לא סגורים שאני חייב. אנחנו צריכים לדבר על קנדה, Zune, מזרימוזיקה (תודה לעמרי) ואולי הגיע הזמן שאני אחרוג קצת מההתחייבות שלי, ואדבר על אירוע הספורט הכי גדול שראיתי כבר הרבה שנים. אה, וכנראה גם קצת על Beck.
טוב, אז נדבר על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון, ולכן:

קנדה (זה באדום בגלל הדגל, כן?)

היה ממש כיף בקנדה. אני אוהב את המשפחתיות, והאירוח שם היה מעל לכל סטנדרט אפשרי, אבל לא על זה בא לי לדבר. רציתי לדבר על פסטיבל הג'אז של מונטריאול. זהו אחד מהפסטיבלים הידועים בעולם ואנחנו היינו מסתפקים בעשירית מהשמות שמופיעים שם. היה שם לאונרד כהן (הוא מונטריאולי במקור), וודי אלן (הוא אחד הנגנים באיזה להקה משלו), צ'יק קוריאה, בראד מלדאו, די די בריג'ווטר ועוד כ"כ הרבה. זה בלילה, בכסף. ביום וגם בלילה יש גם בחינם על במות בחוץ, וגם שם יש הופעות יפות וטובות. הפסטיבל התחיל בחמישי, אנחנו המראנו הבייתה בשני שאחר כך, אבל כל ההופעות הטובות היו בשישי ושבת. ככה שיצא שהייתי רק פעם אחת וביום, שזה יותר ג'אז להמונים, ופחות ג'אז קלאסי איכותי. אז אני יצאתי קצת מאוכזב, אבל יש לי חולצה :) זה פשוט לא הגיוני שיש לי משפחה בקנדה, ואני אפספס כזה פסטיבל. אני חייב ללכת לשם מתישהו בשנים הקרובות. בינתיים אני מחפש לי הופעות ג'אז טובות בישראל. מישהו שמע על איזה הופעה? מישהו רוצה לבא? אני בעקרון אוהב יותר ג'אז עם שירה ולא רק אינסטרומנטלי, אבל גם זה הולך. סיפרתי לכם כבר שראיתי את צ'יק קוריאה בארץ יחד עם אבישי כהן וזה היה בלתי נשכח?
אז קנדה השנה הייתה בסימן מוזיקה, והסיבות העיקריות היו שתי הרכישות שלי, נתחיל בפחות מעניינת.

Zune (הצבע זה בגלל שבגרסה הראשונה הוא יצא בצבע כזה, נכון מזעזע?)

קניתי לי zune בהחלטה של רגע. אני בדר"כ לא עושה דברים כאלה, וכל אותו היום אמרתי לעצמי "אני לא מאמין שקניתי זון". באתי לקנות iPod ויצאתי עם זון (שאגב יכול להיות שקוראים לו זיון, אבל לשם נוחות נקרא לו זון). אני לא יודע אם זאת הייתה החלטה טובה או לא. הנה כמה יתרונות וחסרונות בין ה- iPod לבין ה- Zune (בשניהם אני מדבר על גרסת ה- 80 גי'גה):
1. שניהם משתמשים בתוכנה ייחודית. לאפל יש כבר תוכנות חלופיות חינמיות, ולזון אין, אבל את הזון אפשר להתקין בכמה מחשבים שרוצים בלי כל מיני הגבלות. נצחון קטן לאפל.
2. הזון הוא לא כונן USB. נצחון אדיר לאפל (אגב, לא ידעתי את זה בחנות, וכנראה זה היה מכריע את הכף).
3. דוקא ה- ped של הזון יותר נוח לדעתי מהגלגלת של האפל, אבל הכפתורים בצדדים פחות נוחים (הם קשים כאלה). אני חושב שהממשק של הזון יותר נוח משל האפל. נצחון קטן לזון.
4. המסך – יש לזון מסך הרבה יותר גדול, אך עם רזולוציה זהה לאפל, ולכן דוקא האפל מנצח – הפיקסלים יותר קטנים ויפים.
5. תמיכה בעברית – לשניהם אין!!! בחנות חשבתי שיש לזון, וזה הכריע את הכף. היתרון הקטן של הזון הוא שאין לו תמיכה כרגע בשום שפה שהיא לא latin1, כלומר אנגלית ספרדית וצרפתית, ולכן יש עוד תקווה ל- unicode ולעברית. נצחון קטן מאוד לזון.
6. תוכנה – הזון יותר כבדה במחשב (בהרבה), אבל לדעתי יותר קלה לתפעול, כי המטרה שלה היא פשוט לסנכרן.
7. תכונות – לזון יש רדיו (לא מעניין אותי) וסנכרון אלחוטי (לא מעניין אותי), אבל אין לו אקולייזר (לא מעניין אותי), והווליום המקסימלי שלו קצת נמוך. תיקו.
8. אוזניות – כולם אומרים שהאזניות של הזון איכותיות כי הם ממש נכנסות לאוזן. בפועל, הטרבל שלהם גבוה מדי בשבילי, וזה שהם באוזן גורם לי לכאבים (ווליום חזק מדי) אחרי חצי שעה. אני בכל מקרה משתמש בסנהייזר PX-100, ככה שזה לא משנה.
9. החלק האחורי של הזון לא נשרט. האפל נראה אחרי כמה חודשים כאילו דרסה אותו מכונית, ודווקא כן הייתי נותן פה איזה נקודת "חביב הקהל" לזון על זה.

בקיצור, אני חושב שבסט הפיצ'רים הנוכחי, הדיסק ה- USB מכריע את הכף לטובת האפל, ויכול להיות שטעיתי בקניה, אבל מצד שני הזון רק בתחילת דרכו, ולכן אם יהיה לו עברית הוא ינצח בהליכת ירח לאחור (כל הליכת ירח היא לאחור, טמבל). ואם הוא יהיה כונן USB, בכלל הוא לא רואה את האפל.

אגב, ניתן לשים לב שלא התייחסתי בכלל למגניבות, למרות שזה בדר"כ מאוד מעניין אותי, הפעם זה ממש לא. למשל, מי מזהה יותר עטיפות של אלבומים, מגניבות הממשק (לא להתבלבל עם נוחות הממשק, כן?). למה כל זה? כי לאחרונה, באופן שלא מתאים לי במיוחד, אני נהנה ממש מהמוזיקה ולא מהמגניבות של הגאג'דטים שסביבה. ותזכרו את זה לסעיף הבא.

מזרימוזיקה (ותודה לעמרי על השם)
ועכשיו לרכישה הכי טובה שעשיתי לאחרונה, ה- Squeezebox. עובד איתי עמרי לוי שיש לו לייבל משלו (Basement), ואחרי הפוסט האחרון על אלאניס הוא הגיב ואמר "עזוב אותך מאלאניס, מה עם המזרימוזיקה?". נכון שזה שם מעולה? הרבה יותר טוב מ- "קופסת מעיכה". טוב, אז אחרי שהוא קיבל שם, בואו נדבר על המזרימוזיקה.
הוא בנוי מעולה. לשלט יש זיהוי תנועה, ולכן כשאתה מרים אותו הוא נדלק (!). הוא עושה בדיוק מה שתיארתי בפוסט הקודם ("מוזיקה זורמת"), אבל בדיוק. הוא כ"כ טוב, שהוא פשוט מחליף את הדיסקים בצורה כ"כ חלקה, שאני לא מרגיש שיש לי איזה גאג'דט חדש, אלא שיש לי פשוט כלי טוב לשמוע את כל המוזיקה שלי.
בכל זאת כמה דברים:
חסרון 1: התוכנה שלו לא רצה כ- service, ולכן אם מדליקים את המחשב זה לא מספיק, צריך גם לעשות login לאחד היוזרים. קצת מרגיז.
חסרון 2: התוכנה קצת טוחנת את הרשת המקומית.
יתרון 1: הוא סורק את ספריית המוזיקה שאתה אומר לו, והוא מכיר את הכל בקלות.
יתרון 2: בשלט יש אופציה לשמוע ספריה פיסית במחשב (זה מאוד שימושי אם התגים על ה- mp3 לא היו טובים – אתה פשוט משתמש בספריה, ולא בתגים)
יתרון 3: בשלט יש יציאת אוזניות, ככה שאפשר לשמוע את כל המוזיקה שלך גם באוזניות (שימושי מאוד לכותב הבלוג הזה – לשמוע מוזיקה תוך כדי כתיבת הבלוג בלילה)

הקיצר, אנחנו כבר לא שומעים CD-ים, אלא דרכו.

בגלל שעכשיו אחת וחצי בלילה, אנחנו נדבר עם Beck ועל אירוע הספורט הגדול ביותר שראיתי ביום אחר.
לילה טוב, וחלומות פז.

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות