ספט 25 2008

היה מדהים!

מאת: בשעה 21:48 נושאים: מחשבות

הפוסט הזה מוקדש למתן (שעכשיו בנפאל), שגדלתי על הביטלס יחד איתו – רציתי שתהיה איתי שם.
————————————————————————–
זה היה כל מה שקיוויתי. היה מדהים. היה מעולה. היה כיף לא נורמלי. זה כאילו, כל השירים שאני מכיר, הם באמת. הנה זה שכתב אותם שר לי אותם. כל ההיסטוריה מול העיניים.
אז קודם כל מה היה בעיניים שלי (הנה פרוט אובייקטיבי מ- Ynet):
אני הצלחתי להגיע עד 40 מטר מהבמה ולהתקע שם. חיכיתי בערך משש עד שמונה וחצי וההופעה התחילה. פול עולה לבמה חסר כל חשיבות עצמית ונותן שירים. שיר של ביטלס, שיר מהאלבום האחרון, עוד ביטלס, עוד אלבום אחרון. פה ושם גם ווינגס, אבל לאט לאט הוא יודע מה הקהל רוצה, ומפסיק עם שנים אחרונות ועובר לביטלס או ללהיטים שלו, כמו band on the run או my love does it good.
הוא פרפורמר ענק (!). הוא למד קצת עברית ולא רק "שלום ותודה", למשל הוא יושב על הפסנתר ואומר בעברית "השיר הזה מוקדש ללינדה", ושר את My Love. הוא שינה שירים ולא עשה אותם בדיוק כמו באלבום. הוא זז בהומור ובחן. ובאנרגיה – כמה אנרגיה! הקול שלו ממש לא אותו הדבר, והוא קיצר שורות ארוכות כי הוא כבר לא יכול, אבל הוא נתן הופעה שאני לא אשכח כל החיים. הוא היה מלא אנרגיה והוא היה מדהים!!!
כמה קלישאות, כי חייבים:
1. היו שם מכל הגילאים, אבל מהכל. וכולם שרים.
2. איך אדם בן 66 זז ככה שעתיים ורבע! הלוואי שהייתי עושה חצי מזה בגיל שלו.

מה הוא עשה, למתקדמים:
1. הוא הקדיש את Something לג'ורג' ועשה חצי שיר עם גיטרה קטנה ומצחיקה, בצורה קלילה ומהירה כזאת, ורק באמצע השיר הוא החליף לחשמלית ונכנס כמו שצריך לשיר.
2. בהדרן השני הוא עשה את הסוף של Abbey, אבל המתופף שלו לא נתן את קטע התיפוף המדוייק (שאני ומתן היינו עושים ביחד, במדיוק, שנים), אלא "תיקשר" איתו, ואת הדו-שיח של הגיטרות (שאני ומשה היינו עושים עם מטאטא בכפר הרא"ה) הוא גם לא עשה במדיוק, אלא יותר ארוך, ורק לפעמים חזר למבנה המקורי.
3. הוא לא עשה את Penny Lane והוא לא עשה את Ebony and Ivory
4. הוא לא עשה שירים מהאלבומים הראשונים (חוץ מ- I saw her standing there בהדרן), אלא יותר "חדשים" ולהיטים.
5. הוא עשה את Blackbird לבד על הבמה – מדהים!
6. לפני Blackbird הוא סיפר איך הוא וג'ורג' ישבו וניגנו באך עוד לפני הביטלס (פול הכניס את ג'ורג' לביטלס).

אז כבר אמרתי שההופעה החזירה אותי לילדות, לאותם שנים שבהם התחלתי לאהוב מוזיקה ואת הביטלס, ולכן הפוסט הזה יחזור אחורה יחד איתי.
הכל התחיל בקסטה קטנה שקוראים לה The Beatles 20 או משהו כזה, שזה עשרים השירים שהגיעו למקום הראשון. אמא שלי קנתה לי אותה ואמרה לי שהנה הלהקה הכי טובה בעולם. אז שמעתי אותה עד שהיא נהרסה, וככה התמכרתי.
בשנים ההם, להעריץ להקה זו הייתה עבודה קשה, כל הזמן הייתי עסוק בללמוד על הביטלס. לא היה אינטרנט ואפילו לא ידעת את שמות כל האלבומים או להפריד בין אלבום לאוסף. כדי להשלים את הפער, היינו יושבים בחנויות ספרים וקוראים על הביטלס. יום אחד מישהו הביא לכיתה קופסא עם כל הקסטות של הביטלס, ועל הקופסה את ארבעת החתימות שלהם. אני זוכר איך לקחתי נייר פרגמנט והעתקתי את החתימות, כדי שיהיה לי. למדנו את תאריכי הלידה של כל אחד מהם. חשבתי שבחיים לא יימאס לי מהביטלס, ואני לא אשמע עוד שום מוזיקה חוץ מהם.
תוכניות של קוטנר על הביטלס היו מצרך נדיר ובלענו בשקיקה כל מה שהוא אמר. היה גם את המיתוס שיש ירון אחד שיש לו את האוסף הגדול ביותר בארץ. היום זה ב- YouTube.
היינו עוברים מאלבום לאלבום, ע"פ מה שהצלחנו למצוא. אני זוכר שתיאמתי עם דוד ומתן מה שומעים השבוע. הייתי יושב מול המחשב ומשחק שולה מוקשים, רק כדי שיהיה לי מה לעשות תוך כדי שאני טוחן את Hard Day's Night. ואח"כ את Help.
אני זוכר שלמדנו בע"פ את Hey Bulldog, עם ההתחלה הגרובית שלו.
היו גם מלחמות ביטלס קווין. ברור שאנחנו ניצחנו, גם אם זה לא היה ברור לצד השני.
קיבלתי מתנה ממתן ספר סגול שקוראים לו Beatles Quiz שמכיל כמויות של חידונים על הביטלס, ברמת קושי של הטריוויה של "הארץ".
היינו שומעים ביטלס, ומכריזים על כל שיר שהרגע התחיל "זה השיר הכי יפה בעולם", עד שזה הפך ללעג.
ישבתי לילה שלם ושמעתי את I Will באוזניות ב- repeat, כי הוא "אחד השירים אם לא ה-שיר" (ראה שורה קודמת).
יום אחד מתן קנה את כל הדיסקים שלהם בבת אחת באיזה מבצע מוזר מחו"ל, וקינאתי בו שיש לו כבר את הכל.
היו עוד אלפי דברים קטנים של teenage שלומד על הביטלס, אבל קצרה היריעה.

הביטלס היו הפסקול של שנות העשרה שלי, והיום ראיתי את אותן השנים חוזרות אלי. תודה פול. תודה על המוזיקה.

4 תגובות

4 תגובות לפוסט “היה מדהים!”

  1. איתיבתאריך 26 ספט 2008 בשעה 05:25

    היה גדול!! היה שווה לעמוד גם קצת יותר רחוק. היה מקום לרקוד. בכל אופן פעם בחיים!!

  2. Mivsamבתאריך 26 ספט 2008 בשעה 08:55

    לתפוחים יצא דיסק חדש? איך הוא? נא לעדכן.

  3. Asenkaבתאריך 26 ספט 2008 בשעה 20:18

    היה ענק!!! הייתי שם.
    ראיתי את פול במו עיניי וזה כמו לחיות בסרט.
    בכיתי כשהוא שר את Something

  4. Ayeletבתאריך 05 אוק 2008 בשעה 07:11

    Hey Jude עדיין לא יוצא לי מהראש :)
    היה מעולה!!!
    ואפשר היה לרקוד גם מ 30 מטר מהבמה :)

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות