מרץ 04 2010

שחמט

מאת: בשעה 06:03 נושאים: מחשבות

בבקשה תלחצו פליי לפני שאתם מתחילים לקרוא.
[audio:http://issahar.com/media/music/feist_-_So_Sorry.mp3,http://issahar.com/media/music/Feist_-_The_Water.mp3,http://issahar.com/media/music/Feist_-_The_Limit_To_Your_Love.mp3,http://issahar.com/media/music/Feist_-_Brandy_Alexander.mp3,http://issahar.com/media/music/Feist_-_Train_Song.mp3|titles=Feist – So Sorry,Feist – The Water,Feist – The Limit To Your Love,Feist – Brandy Alexander,Feist – Train Song]

היום לפני 23 שנים (למי שקורא את זה לא היום, מדובר על י"ח אדר שהשנה יוצא ברביעי למרץ) אבא שלי נפטר מהתקף לב פתאומי.

בדרך כלל זה לא קורה לי, אבל היום אני לא יכול לישון ואני חושב עליו. ומה השתנה? רצף אירועים אקראיים הובילו אותי לחשוב על אבי בלי הפסקה.

האירוע הראשון הוא שהתחלתי לעבוד ברדקום לפני שנה וקצת. וככה הכרתי את גידי. האירוע השני הוא שגידי משחק הרבה מאוד שחמט מול המחשב, והוא ממש טוב. האירוע השלישי הוא שקניתי אייפון. אני לא אכנס לכל הסיפור הארוך על איך, מאיפה, מתי, איזה וכו' וכו', ואני רק אגיד שקניתי אותו לשתי מטרות – האחת היא שאני אוכל גם לדבר בטלפון וגם לשמוע מוזיקה על האופניים בחזרה מהעבודה והשניה היא מיילים ואינטרנט, ולא באמת בא לי לשחק באייפון. האירוע הרביעי הוא שמקרה ראיתי שחמט לאייפון, והחלטתי בצעד נועז להוריד אותו.

ולמה נועז? אוה, על זה באתי לדבר היום.

כשהייתי קטן אבי לימד אותי ואת אח שלי שחמט והיינו משחקים המון בשבתות. אני ואחי נגד אבא וגם אני נגד אחי. וכשהיינו קטנים היינו ממש טובים. והייתי מאוד גאה על זה ששיחקתי שח ושהייתי טוב. ושאבא שלי לימד אותי את זה. אבל לא הלכנו לאף חוג ולא הכרנו פתיחות, middle game או end game. ועדיין היינו טובים. אבל שח זה הרבה מאוד אימון, ולא מספיק להבין טקטיקות – צריך גם להכיר אותן טוב. ועם השנים הפסקתי לשחק. הייתה גם פעם שהשווצתי שאני יודע שח ובא מישהו וכיסח אותי. ולאט לאט, כשהבנתי שאני לא כזה טוב כמו שהצטיירתי לעצמי, התרחקתי משח. אבל מה מיוחד בשח? מה ההבדל בינו לבין משחקים אחרים, משחקי מחשב או כל ספורט אחר? כי שח זה משחק שדורש שכל וריכוז. להיות טוב בשח כמעט אומר שאתה חכם. אז ברחתי משח כדי לא להתפכח מהאשליה שאני טוב במשחק המלכים (או למי שקורא בין השורות, כדי לא להתפכח מהאשליה שאני לא כזה חכם כמו שחשבתי שאני).

ואז הקמתי בלוג. וכבר הרבה זמן אני חושב האם בלוג הוא איזה מפלט, ואני אסביר. בבלוג אין תחרות, או השוואה, או מדידות. אף אחד לא יכול למדוד אותך על מה אתה חושב ועל מה אתה כותב, ולא על סגנון הכתיבה שלך. וגם הנושא של הבלוג הוא מוזיקה מהצד הצרכני שלה, ואף אחד לא יגיד לי איזה מוזיקה לצרוך ואיך. הפן האישי של הבלוג נותן לך מקום לברוח מהשוואות. כאילו, בחרתי לי את התחביב שבו אני לא יכול להימדד בשום צורה. (ורק הערה אחרונה, שיהיה ברור שהתחרות וההשוואה היא לאידילייה פנימית, כן? לא לאדם אחר…).

אבל, אם נחזור לצירופי המקרים, אחרי שהורדתי את השח לאייפון והתחלתי לשחק איתו קצת הבנתי שאני רוצה לחזור לשחק שח, ולעזאזל ההשוואות. כבר מזמן הבנתי שאני לא שלמה המלך, ואני כבר עמוק בתהליכי הגמילה מהעולם ה-"שחור או לבן" שבניתי לי בילדותי, ואז מה אם אני לא הכי טוב בעולם בשחמט? אני עדיין אוהב את המשחק הזה, ועדיין רק לראות סוס או טורה (אבא שלי לא היה משתמש ב-"צריח") מזכיר לי את אבא, ואת תומר, ואת הילדות.

אז לאחרונה אני כל הזמן חושב על אבא שלי דרך השחמט. ובאמת אין לי דרך יותר טובה לזכור אותו מאשר לשחק שחמט. ועוד שנה-שנתיים, כששגיא יגיע לגיל שבע או שמונה אני אלמד אותו שחמט (ועוד ארבע שנים את עדי), וזה יהיה הדבר הראשון ששגיא יכיר מאבא שלי. ובאידיליה שלי, אנחנו נשחק שחמט בשבת בצהריים, ותומר יגיע ושגיא ישחק גם איתו. בקטע הזה גם שגיא וגם תומר יותר טובים ממני, כי הם הרבה יותר יסודיים.

ואם נחזור קצת לשאלת הבלוג – אני חושב שהבלוג הוא לא מפלט בכלל. הבחירה בבלוג כתחביב היא לא קלה. צריך להשקיע הרבה זמן וקצת כסף, אבל צריך להכניס את הנשמה שלך לתוכו, אחרת הוא ייגמר. יהיה רדוד וייעלם. אז אם שח זה לשכל, בלוג זה לנשמה.

ואם לחצתם פליי כמו שביקשתי, שמעתם לאורך הדרך ארבעה שירים שאני מאוד אוהב מתוך האלבום הנפלא של זמרת נפלאה בשם Feist, ועוד שיר אחד שלה מתוך Dark Was the Night (שהוא אוסף אינדי מעולה משנה שעברה). כשכתבתי את הפוסט הזה הקשבתי לה, ויש לה קול חודר עצמות וחודר לנשמה.

אז אבא, עוד שנתיים, אני ושגיא נשחק שח על הספה, ולו יהיה מותר להתחרט על מהלכים, ולי לא.

13 תגובות

13 תגובות לפוסט “שחמט”

  1. אילןבתאריך 04 מרץ 2010 בשעה 09:51

    מקסים ונוגע ללב.
    ובין המשחקים תוכל לפתוח אלבומים ישנים, להראות להם תמונות של אבא שלהם כשהיה קטן וגם של סבא, לספר להם קצת עליו ועל חוויות ילדות שלך איתו. זאת דרך יפה להכיר להם, ולו במעט, את הסבא שאיננו.

  2. OrenLבתאריך 04 מרץ 2010 בשעה 10:49

    נהניתי לקרוא ונהניתי מ FEIST
    אני מניח שזיהית שהם סוגרים פערים מהר מאוד הקטנים האלה.
    זתומרת שיש לך זמן להוריד חלודה (שנתיים?) כדי ששגיא (אני מניח שהוא הבן שלך) לא יקרע אותך….
    סופ"ש נעים!! תמשיך לכתוב.

  3. דרורבתאריך 04 מרץ 2010 בשעה 11:26

    יפה, אהבתי. :-)

  4. גיא מבתאריך 04 מרץ 2010 בשעה 12:01

    פוסט מרגש ויפה.

  5. IdoPבתאריך 04 מרץ 2010 בשעה 14:06

    http://www.chesshere.com

    הצטרף ונתחיל לשחק. זה ממכר!!!

  6. MosheKבתאריך 04 מרץ 2010 בשעה 15:23

    חזק ….
    אהבתי את הפוסט ואת FEIST…… אשרך..

  7. עדאלבתאריך 04 מרץ 2010 בשעה 18:23

    ממש ממש יפה…
    הכתיבה והמוזיקה.
    ממתין לפוסט הבא.

  8. להדבתאריך 04 מרץ 2010 בשעה 21:28

    chessmaster XI
    דרך מצויינת "להוריד חלודה"
    אם תרצה, בשבת הבאה שנתראה, אני אביא איתי דיסק

  9. יואבבתאריך 05 מרץ 2010 בשעה 01:04

    יפה ונוגע. (והשיר יוצר מסגרת נהדרת)

  10. ורד אדרבתאריך 07 מרץ 2010 בשעה 00:22

    אני פה מתרגשת מאד ועם דמעות בעיניים.
    אני קוראת ושומעת דרך הפוסט אותך מתיעץ עם אבא שלך במשחק, ואותו לוחש לך רעיונות למהלכים…
    ואם אתה דומה לו –> יש לי את הזכות להכיר משהו ממנו, אז היה לך אבא נהדר. וכיף לך שזכית. וכיף לו שהוא זכה. והכי כיף לשגיא ולעדי. שהם נצר לחיבור שכזה.

  11. אלכסבתאריך 07 מרץ 2010 בשעה 12:06

    מוזיקה טובה מאוד. מתאימה לסרט אינדי אמריקאי סטייל ג'ונו או ליטל מיס סנשיין.
    לא יודע אם יהיה לך כח לקרוא את זה (זה קצת ארוך). אורחאן פמוק (סופר טורקי, זוכה נובל) התייחס גם לאבא שלו וגם לכתיבה שלו.
    http://nobelprize.org/nobel_prizes/literature/laureates/2006/pamuk-lecture_en.html

  12. חיימוןבתאריך 09 מרץ 2010 בשעה 01:44

    אחד הפוסטים היחידים שקראתי כל מילה…
    לא בגלל שהשאר לא מעולים חו"ח… :)

  13. יאירבתאריך 22 מאי 2010 בשעה 02:04

    יששכר,

    פוסט יפה ומרגש.
    שחמט אכן עניין ממכר. לעיתים אני מוצא את עצמי נשאב לזה ולא מסוגל לחשוב על כלום חוץ מזה.
    גם אצלי משחק השחמט מהול בזכרונות ילדות של משחקי שחמט עם אבא וסבא בשבת אחה"צ, כך שאני לגמרי מבין על מה אתה מדבר.
    לשמחתי מזמן ניטרלתי את האלמנוט התחרותי של העניין. בגילנו המתקדם עם שלל העיסוקים שמסביב, ברור שלא נועדנו להיות שחקני שחמט מקצועיים. אולי יותר בכיוון של מה שמכונה בעגה המקצועית wood pushers. אבל למי אכפת ? ההנאה שבמשחק. הריגוש, המתח והתגמול השכלי הם ההנאה האמיתית בשבילי.

    ממליץ לך מאד להיכנס ולשחק ב http://www.chesscube.com (אם תרצה, תוכל למצוא אותי שם). ממשק מצויין וקל לתפעול והרבה יריבים זמינים בכל הרמות. גם למשחקים ארוכים יותר מחמש דקות. (מי יכול לשחק באמת בכזו מהירות ?)

    שבת שלום ידידי
    יאיר

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות