נוב 02 2010

עברית, דבר עברית (פוסט מרומא)

מאת: בשעה 02:31 נושאים: מחשבות

אני בנסיעת עבודה לרומא מהעבודה. אנחנו עובדים כמו חמורים ובקושי רואים את רומא, אבל הקפה פשוט מעולם אחר, ואכלתי את הגלידה הכי טעימה שאכלתי בחיים (גם הניו-יורק טיימס חושב ככה). בשבת הייתי מטעם בית חב"ד אצל המשפחה שארחה אותי ואת גלית לפני תשע שנים בירח הדבש שלנו, והאשה זכרה אותי. היה אחד מימי השישי הכי טובים שהיו לי. כל השבת טיילתי ברומא, גם לבד וגם עם החבר'ה מהעבודה. הייתה אחלה שבת.

את הפוסט הזה רציתי לכתוב כבר לפני חצי שנה, אבל פה ברומא זה כ"כ בולט, שהייתי חייב לכתוב את זה דווקא היום.

——————–

אני עדיין שומע הרבה את ניקי ינופסקי (והנה מה שכתבתי עליה), וזמרת ישראלית חדשה ונחמדה מאוד – יעל קראוס. האמת היא שהיא שלא ממש חדשה. היא משתפת פעולה עם מלא ישראלים כבר some times, אבל עכשיו היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה. וקניתי אותו. וגם אותו אני שומע בלי הפסקה.

יש גם את עינב ג'קסון שהיא בדרך לאלבום. יש את מיכל גבע שבדרך לאלבום שני.

אני לא עושה פה ספירת מלאי, באמת שלא. אז מה כן?

רציתי לדבר על עברית, אבל חכו שניה. אני מאוד אוהב מוזיקת אינדי. למה? כי הרבה ממנה זה זמרים צעירים בתחילת דרכם, הכל אצלם טרי, הכל מיוחד, המסחריות עוד לא נגעה בהם. לא שלהרוויח כסף זה רע, אבל יש גם קצת רע במסחריות. ראיתי פעם את ה- E! True Hollywood Story על כריסטינה אגילרה והיא מתארת שם איך חברת התקליטים הכריחה אותה לעשות דברים כמו איזה סינגל להוציא, איך לעשות את הקליפ שלו ואיזה אלמנטים להדגיש, וזה כדי להתחרות/לרכב על הגל של בריטני. ובאמת, ירים יד מי שלא חשב אז שהייתה תחרות בין כריסטינה לבין בריטני. כריסטינה ממש, אבל ממש, לא אהבה את זה ולא רצתה להראות ככה. ובאמת באלבום הבא שלה, כשכבר לא היה מי שיכל להגיד לה מה לעשות, היא עשתה הכל כדי להיות הפוכה מזה. טוב, נחזור אלינו. אינדי. זמרים מתחילים. כיף גדול.

אז קניתי את יעל קראוס. המוזיקה שלה נהדרת. מיוחדת. מערבבת סיגנונות. עשירה. אבל מה לעשות, קוראים לה יעל, והמבטא שלה פשוט לא משהו. הוא לא נוראי, אבל כשאתה שר, ובמיוחד כשיש לך מאזינים ששומעים את האלבום אלפי פעמים, הוא נהיה קשה לשמיעה. וחוץ מהמבטא, אתה לא יכול להתבטא לעומק ולשחק עם השפה כשאתה לא כותב בשפת האם שלך (אגב, זו אחת הסיבות שאני כותב בלוג בעברית).

זו בערך הסיבה שאני לא מתחבר לגבע אלון. הוא שר יפה ונחמד, אבל לא בעברית.

עוזי רמירז מוציא אלבום בכורה, ויש לו כבר סינגל בחוץ. כ"כ התאכזבתי שהוא באנגלית (עמוקות. באמת. חיכיתי לאלבום, ועכשיו אני כבר לא).

ואני יודע שיש אמנים שפשוט בא להם לשיר באנגלית. אמיתי. לא כדי להישמע מגניב, אלא כי הם גדלו על מוזיקה באנגלית, הם חושבים באנגלית, הם מקבלים השראה באנגלית. זה בסדר, אבל לא בשבילי. אני רוצה את האינדי שלי Localized (שזה, למי שלא יודע, התהליך שבונים תוכנה כך שכל התפריטים יהיו בשפה של המשתמש, למשל חלונות בעברית).

ואני יודע, גם אני מושפע מאנגלית, וחושב הרבה באנגלית, וכותב ביטויים באנגלית (ע"ע Localized), אבל זה בערך 2 אחוזים מהטקסטים שלי. נחזור למוזיקה.

אני מאוד אוהב עברית. היא שפה יפה מאוד. אפשר ליצור מוזיקה מדהימה בעברית. עמוקה, עשירה, מגניבה, קלילה. מה שתרצו. לא צריך להתבייש בעברית (*עוד נחזור לזה). ולכל האמנים שחושבים באנגלית, אני יוצא אליהם בקריאה נרגשת: "בבקשה תכתבו ותשירו בעברית. כל מה שאתם יכולים באנגלית, אתם יכולים פי חמש יותר טוב בעברית". גבע אלון עושה פולק/קאנטרי אמריקאי. יש לו מבטא מעולה, ככה שהמוזיקה שלו נשמעת אותנטית מאוד, אבל אתם יודעים איזה יפה זה היה יכול להיות אם היה לנו פולק אמריקאי בעברית? איזה אלבום נהדר היה יכול להיות ליעל קראוס אם את השאנסונים שלה היא הייתה עושה בעברית. הייתי רוצה שהאלבום שלה יהיה הפוך – עשרה שירים בעברית והאחרון באנגלית.

איזה מילים יפות כותב ברק פלדמן (למשל, "לראות את האור" של אפרת גוש), ראיתם מישהו שלא חושב ש"עטור מצחך" הוא אחד השירים הכי יפים עלי אדמות? שמעתם את "ומאוד לא פשוט לחכות" של יהודית רביץ? איזה מילים יפות יש באלבום הראשון של אפרת גוש?

עינב ג'קסון מוציאה אלבום ראשון עוד מעט, המילים שלה יפות. מאוד. אני מחכה לאלבום שלה בכיליון עינים. אני אחזור על זה שוב, אפשר לכתוב מתוחכם ויפה בו זמנית רק בשפת האם שלך.

מיכל גבע כבר שוכבת לי בראש כ"כ הרבה, ואני מת על האלבום שלה. הוא דחק החוצה את יעל קראוס, לא בגלל שהוא יותר טוב, שניהם מעולים, אלא בגלל שהוא בעברית.

אגב, את מיכל גבע קניתי בבנדקמפ. נותנים לכם אלבום מעולה של יוצרת חדשה ונהדרת בעשרים שקל, לא תקחו? אני שילמתי עשרים וחמישה שקלים. חמישה שקלים להראות לה שאני מעריך אותה.

ועכשיו אני רוצה לחזור קצת לזה שלא צריך להתבייש בעברית. אז זה ברור ואפילו קצת נמאס לשמוע את זה. אני יודע. אבל בכל זאת, תנו לי איזה שלושה משפטים.

כל מקום שאתה מגיע אליו, ובמיוחד איטליה וצרפת, הכל בשפה של המדינה. אז נכון, זה נורא שהם לא יודעים שתפוח אדמה באנגלית זה potato, במיוחד כשאצלם זה patate, אבל הם לא מרגישים שהאיטלקית נחותה מהאנגלית, ואנחנו כן חושבים כך על העברית. למה אמא שלי צריכה להכיר את נבכי ווינדווז באנגלית, למה? יש ווינדווז בעברית! ואפילו אם כל מה שאני אומר לא נכון בכלל, כי הרי יש את האינטרנט, וכל האוניברסיטה וכל המדע הוא באנגלית, אני בטוח שמה שאני אומר נכון לאומנות.

אז אני אכתוב שוב, למקרה שמישהו פספס:

אמנים, תכתבו בעברית, תשירו בעברית. האינדי נשמע נהדר בעברית.

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “עברית, דבר עברית (פוסט מרומא)”

  1. בןבתאריך 02 נוב 2010 בשעה 08:00

    כל הכבוד ג'וס!
    האנגלית משתלטת על החיים שלנו,
    וזה נובע באמת מחוסר כבוד של אנשים לשפה המדהימה שלנו!
    פגשתי פעם אירי, שסיפר לי על לימוד קלטית בבתי ספר באירלנד, בעיקר בערים היותר קטנות ובכפרים:
    הוא היה גאה עד עמקי נשמתו בכך שלמרות שהאנגלים ניסו לדכא את השפה הקלטית במשך מאות שנים, היא לא נכחדה – היא שבה ומתעוררת; ואז הוא אמר –
    "בדיוק כמו שאתם החייתם את השפה שלכם אחרי שלא דיברתם בה אלפיים שנה"!
    קרה נס, והשפה חזרה לתחייה;
    אבל אנשים לא מסתפקים בה:
    אנשים אומרים – "זה עושה לי שכל", או "זה לא מחזיק מים", ועוד אמריקניזמים עלובים כאלה.
    עברי! דבר עברית!

  2. גיאבתאריך 06 נוב 2010 בשעה 14:19

    יהוא ירון
    שפי ישי
    שלום גד
    זאב טנא

  3. הנער הקרוי עורבבתאריך 06 נוב 2010 בשעה 15:31

    מילים כדורבנות. האמת היא שאני לא מת על אינדי (ולא על מיכל גבע, לדעתי היא פשוט עוד אחת) – אבל יעל קראוס מצוינת. גבע אלון, אגב, בהופעות די סנוב. ועינב ג'קסון כהן היא מופת ישראלית. אני חושב שגם אסף אבידן יכול היה לעשות קריירה מוצלחת בשפה העברית. הבעיה היא שהרבה אמנים מכוונים את עצמם לא לישראל, שבתכל'ס לא נותנת במה לכולם, אלא לשאר העולם. הרבה אמנים שלא מי-יודע-מה הצליחו פה ממלאים אצטדיונים באירופה, באמריקה ושאר מקומות כאלה. אני חושב שהבעיה טמונה פה אצלנו, בישראל של היום.

  4. יהונתןבתאריך 06 נוב 2010 בשעה 21:01

    בעיניי יש בבסיס המאמר כשל לוגי מסוים שהופך את עיקר האמירה שלו ללא רלוונטית.
    בדיוק כמו שצריך להיות ברור, להבנתי, שלא כל מוזיקה שנעשית על-ידי יהודי היא מוזיקה יהודית, אין סיבה לראות בכל אמן שמוצאו ישראלי כחלק מהתרבות הישראלית.
    אף-על-פי שאני די משוכנע שאם נעשה סקר בקרב האמנים הישראלים השרים באנגלית נקבל בגדול את אותן התשובות, נדבר לצורך העניין על גבע אלון. הבחור עושה פולק-קאנטרי אמריקאי באנגלית. למישהו נראה שהוא עצמו רואה במוזיקה שלו משהו ישראלי? חסרה כאן התייחסות בסיסית לעובדה שלא כל האמנים רוצים לכתוב על חוויות בדיזינגוף פינת פרישמן, הוולשמרץ המיוחד של שדרות או על החיים באזור מסוכסך. ואם אין התייחסות למרכיבים ישראליים, למה לכתוב בעברית?
    אין על זה תשובה "נכונה" באמת. בסופו של דבר, המילים בהם ג'וס בחר הן המילים הנכונות לתאר את הסוגיה – "מתחבר/לא מתחבר" (ולא נכון/לא נכון) – ואם כך, לא על בסיס זה צריך אמן להחליט באיזו שפה לשיר (הגם שלרוב זו לא החלטה מושכלת אלא תחושה נכונה יותר או פחות).
    ברור שיש כאן מצד הקהל עניין של מעצם היותו של האמן ישראלי וההופעות הרבות שלו בארץ הוא מרכיב משמעותי בחיי התרבות, אולם אם רוצים לדון בנושא מנקודת מבט עקרונית, צריך ליצור הפרדה בין מה שאנחנו צורכים כתרבות בישראל ובין מה שאנו מזהים כתרבות ישראלית.

    אם להתייחס ל"בן", אין ספק שמתרוצצת כאן שאלה חשובה – בעידן פוסט-מודרני של ערבוב תרבויות מוחלט, היכן מוגדרים גבולות התרבות ה"מקומית" ומה המקום של השפה בעיצובם (בעיניי אדיר) – אולם זו שאלה שצריכה להתייחס ל"מהו חינוך עברי", "מהי עבריות" וכדומה, ולא לדון בהשלכות – מהי השפה בה בוחר לשיר אמן זה או אחר.

  5. issaharבתאריך 06 נוב 2010 בשעה 22:22

    הי יהונתן.
    תראה, המילים שבחרתי היו מדוייקות בכוונה. אין לי שום כוונה להגיד שהשירה באנגלית מונעת מהאמנים להיות ״תרבות ישראלית״. אין לי שום כוונה לטעון שזה לא לגיטימי, או שהם פגעו בקדושת השפה. אני מזמן הפסקתי להיות טוטאלי ומזמן הפסקתי לנסות לשנות את העולם (לאו דווקא בסדר הזה).
    אני כן טוען שני דברים:
    הראשון והיותר חשוב, אתה לא יכול לרדת לעומקה של שפה, לכתוב קצת יותר מתוחכם ולשחק עם המילים בשפה שונה משפת האם שלך. אתה מונע מקלישאות ששמעת, ממשפטים שתפסו לך את האוזן וכו׳. אתה לא יכול להביע רגשות טוב כמו בשפת האם שלך. על זה אני כן מתעקש, בזה אני קצת כן טוטאלי.
    השני הוא מהצד שלי, של המאזין – יש לי אלפי אמנים מחו״ל שכותבים בשפת האם שלהם שהיא לא שלי. ואני שומע אותם. ונהנה. יש לי רק כמה מאות שיכולים לכתוב בשפה שלי. אם מתוכם חלק מוכשר וטוב בוחר לכתוב בשפה אחרת, הוא נכנס לקטגוריה אחרת הוא נכנס לתחרות על האוזן שלי עם אמנים שכותבים בשפה שלהם. הם מפסידים את היתרון ההתחלתי שהיה להם ונכנסים לאזור שבו יש להם חיסרון. וזה חבל. או אם נפשט את זה לרמה הכי בסיסית, אני מעדיף לשמוע כל אמן בשפת האם שלו, ובתור אחד שמדבר עברית מבטן, חבל לי לא לשמוע אמנים מוכשרים שיכולים לדבר אלי בשפה שלי.

    בא נחזור לגבע אלון (כדוגמה. אני דווקא יודע שהוא כן חי בחו״ל וכו׳). המוזיקה שלו נהדרת, ולפי דבריך, אולי הוא לא רוצה לכתוב על ההוויה הישראלית. אז למה שאני אשמע אותו ולא אלפי אמני פולק אמריקאי? יותר מזה, הם חיים שם ומכירים את התרבות המקומית יותר טוב ממנו. אם הוא היה כותב בעברית ללא קשר לנושאים, היה לו יתרון עצום עליהם.

    ואני בכוונה מתעלם לרגע מעצם זה שבא לו לכתוב באנגלית כי משם הגיעו ההשפעות שלו. אני לא אמן ולכן אני לא יודע איך מתרגמים השפעות בשפה אחת למילים בשפה אחרת, אבל אני פשוט הייתי מעדיף שככה זה יהיה.

  6. הבורגנית הקטנהבתאריך 08 נוב 2010 בשעה 11:01

    פרנסה.

    אמנם זאת מילה מאד גסה ובורגנית, אבל על סמך ההתנסות האישית שלי עם העולם, צריך לעשות כסף איך שהוא. צריך לשלם שכר דירה, צריך לקנות אוכל. חלק מהאנשים גם רוצים שיהיו להם ילדים יום אחד (עוד מושג בורגני) וגם בשביל זה צריך כסף.

    להגיד שישראלים צריכים לכתוב מוזיקה בעברית, קצת משול לכך שמדענים ישראלים יתעסקו רק בסוגיות מקומיות (יש כאלה?) או שהאקדמיה תעסוק רק בנושאים עבריים (ספרות אנגלית ובלשנות OUT, חקר הלשון המקראית IN).

    חברות הייטק מנסות להצליח בחו"ל כדי להכניס לארץ תזרים מזומנים, וכן – כדי להרוויח כסף.
    למה זה לגיטימי שמהנדס יוכל למכור את המוצרים שלו בחו"ל אבל מוזיקאי לא?

    אני לא יכולה לנקוב בהרבה שמות של מוזיקאים שמצליחים להתפרנס מעשיית מוזיקה. ולצורך העניין לימוד גיטרה בקונסרבטוריון לא נחשב לצורך העניין לעשייה.

    ראיתי לא מזמן את הסרט של שבק"ס, ואני חושבת שזה די עצוב שאמנים בארץ שהוציאו אלבום או שניים והצליחו, צריכים להתפרנס משמירה, שליחויות או לא להתפרנס כלל ולחיות אצל ההורים שלהם. (הפסקה הזאת מתייחסת למה שהוצג בסרט. אני לא יודעת אם זה רלוונטי למצבם עכשיו.)

    ולכן, אם עשיית מוזיקה בשפה האנגלית היא סוג של מקפצה, אשר יכולה להביא לכך שיותר אנשים ימצאו את המוזיקה הזאת ויותר אנשים יקנו אותה – אני אומרת לכו על זה. חזק, בכל הכוח ובאנגלית.

    אני בהחלט חושבת שזה עדיף שאותם אנשים יגורו כאן, יופיעו כאן וישירו באנגלית, מאשר שיברחו בכלל לארץ אחרת. כך גם אחרי שהם יהיו עשירים ומפורסמים ברחבי העולם הם ימשיכו לגור כאן, ישקיעו את הכספים שלהם באמנים אחרים ויביאו לכך שיהיה אפשר להתפרנס כאן ממוזיקה. אולי אפילו בעברית.

  7. issaharבתאריך 08 נוב 2010 בשעה 11:48

    אני מסכים איתך לחלוטין שצריך פרנסה.
    אם אמן בוחר לשיר באנגלית כי הוא חושב שזה יביא לו יותר קונים, אני באמת איתו. פרנסה זה לא דבר שאפשר לזלזל בו.
    אבל אני לא חושב שזה המקרה.
    אני חושב שהכתיבה באנגלית היא בגלל שהוא חושב שזה נשמע יותר טוב, או בגלל שההשפעות שלו הן באנגלית. או בגלל שבא לו…

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות