נוב 08 2011

החיים משתנים

מאת: בשעה 04:36 נושאים: מחשבות

אני עובר עבודה.

זה לא פשוט לעזוב מקום שאתה ממש אוהב ולהתחיל מחדש. יש את ההתרגשות מהמקום החדש, את החששות. יש גם את הפחד לאבד את החברים שלך. אני אחסר למישהו? האנשים החדשים יכירו את המוזרויות שלי?

מישהי היום בעבודה אמרה לי שאני "יותר דרמטי ממנה", ואולי בפעם הראשונה היא קלטה פיסה מהבפנים שלי. עמוק בפנים אני מאוד דרמטי. אני לא שמח לעזוב ואני לא עצוב שאני עוזב וגם אין לי שמחה מהולה בעצב. אני פשוט פעם ככה ופעם ככה, וכל פעם בצורה קיצונית. כאן הדרמטיות שלי לוקחת פיקוד. לפעמים אני מתרגש כמו ילד עם צעצוע חדש ולפעמים אני עצוב על החברים שכנראה אני אאבד ועל המקום שכנראה, גם אם הוא לא מוכן להודות בזה, צריך אותי, ואני מאכזב אותו בזה שאני עוזב.

זו פעם ראשונה שאני מרגיש ככה. לא היה לי כזה עצב במקומות הקודמים, כנראה כי לא אהבתי אותם כמו שאני אוהב את המקום הנוכחי שלי (להוציא את הצבא). טלטלת הרגשות הזאת עשתה אותי חולה בשבוע שעבר, והיא לא נותנת לי לישון טוב כבר שבועיים. (אמא – אני בריא וזה טבעי. זה גם יעבור).

מזל שיש לי בלוג. הכתיבה מזככת את הרגשות. היא כמו פסיכולוג שמחייב אותך לדבר ולחשוב עמוק על עצמך. לקח לי הרבה זמן להבין שאני עצוב על זה שאני מאכזב את האנשים שסביבי. את העובדים שלי, את החברים שלי, את האנשים שנתתי להם שירות וגם את הבוסים שלי. כן, גם אם כולם יודעים בשכל שזכותי ללכת, ואפילו אם הם שמחים בשבילי, הם ייחסרו את הפונקציה שמילאתי עבורם, ואת האדם שמילא את הפונקציה הזאת. וברגש – הם קצת יתאכזבו מאותו אדם.

בפוסט הקודם שלי דיברתי על ה"דרך שלא נבחרה". למדתי את השיר הזה בתיכון בשיעור אנגלית. היה לי מורה שהיה מדבר איתנו הרבה, במקום ללמד אותנו את הכללים. כשהוא לימד אותנו את השיר זה ראיתי בעיניים מלאות קמטי החיוכים שלו שהשיר הזה אומר לו הרבה. כבר אמרתי לכם פעם שתמיד הייתי בוגר לגילי, וכבר אז, בכיתה י"ב, ידעתי שלמרות שאני מבין מה רוברט פרוסט רוצה להגיד, אני לא באמת מבין את זה ועם זאת – יגיע היום שאני אבין את זה.

אז הוא הגיע. אני כבר בן 34 – כפול מהגיל שהייתי כשלמדתי את השיר הזה. ואני ניצב ביער צהוב. פרוסט כ"כ פשוט וכל כך גאון. אם הוא היה אומר "יער עבות", כולנו היינו ישר משייכים את זה למשהו בנאלי ולא זורקים לזה אפילו עוד חלקיק שניה של מחשבה. אבל הוא כתב יער צהוב. אתה פתאום עוצר וחושב מה זה יער צהוב. ובמילה אחת פרוסט שם אותך איתו בתוך היער. ובאמת יש לי שתי דרכים לפניי. אני מסתכל הכי רחוק שאני יכול לתוך הסבך של כל אחת מהן, ולא יודע מה לבחור. ואני, כמו פרוסט, אומר לעצמי שאני עוד אחזור לדרך שלא בחרתי בה, ושוב כמו פרוסט יודע שזה לא יקרה בחיים. שתי דרכים מתפצלות לי ביער. ואני בחרתי בזאת שלא הלכו בה הרבה. וזה עשה את כל ההבדל.

אני אדם שמח, באמת. אבל הכתיבה מוציאה את הדרמטיות שבי. ילדה בת 21 בשם לורה מרלינג הוציאה בדיוק אלבום שלישי. ואותו היא החליטה להפיק לבד. זו גם יציאה לדרך חדשה. בראיון שהיא נתנה לגארדיאן, היא אמרה שצריך להיות בנקודת שפל כדי שהכתיבה תצא החוצה, ושהיא ממש לא תמיד ככה, ולכן היא תוהה לעצמה האם המעריצים שלה באמת מכירים אותה, או שהם רואים רק פן אחד שלה.

מוזיקה צריך לשמוע באוזניות לתוך הלילה, ורק ככה אתה מצליח להתחבר למוזיקה. עד היום לא שמעתי את האלבום החדש שלה כמו שצריך, ורק היום אני כבר בסיבוב הרביעי על האלבום הזה. ואני מת עליה. היא מתאימה לנפש מהרהרת. אני עדיין בהלם איך ילדה בת 21 מוציאה שלושה אלבומים כ"כ טובים.

לטעימה מהאלבום החדש שלה:

וזה מהאלבום הקודם שלה בהופעה:

 

לכל מי שאני מאכזב, אני באמת מצטער. אני באמת צריך ללכת.

7 תגובות

7 תגובות לפוסט “החיים משתנים”

  1. עידובתאריך 08 נוב 2011 בשעה 08:09

    ג'וסטר, שתהיה לך המון הצלחה במקום החדש, והמון כיף ובכלל, המון :)
    אני לא חושב שאתה מאכזב מישהו. כל עוד אתה הולך אחרי משאלות הלב שלך ועושה את מה שאתה רוצה ומה שטוב בשבילך, אתה לא מאכזב אף אחד. נראה לי יותר סביר שאנשים יהיו מאוכזבים ממך אם לא תעשה את מה שאתה באמת רוצה ולא תעשה את מה שנראה טוב ונכון בעיניך.
    הכי חשוב בהחלטות כגון אלו, שתהיה שלם עם ההחלטה שלך.

    תנצור את העבר וצפה לעתיד.

  2. אלירםבתאריך 08 נוב 2011 בשעה 09:57

    בהצלחה – לאן אתה עובר?

  3. issaharבתאריך 08 נוב 2011 בשעה 10:15

    חברת סטארט-אפ קטנה מאוד מאוד…

  4. יואבבתאריך 08 נוב 2011 בשעה 11:41

    בהצלחה, ידיד יקר.
    שתצלח דרכך ותהיה תמיד שלם עם בחירותיך.

  5. שלומיבתאריך 09 נוב 2011 בשעה 17:25

    בהצלחה!!!!

  6. Orenבתאריך 06 דצמ 2011 בשעה 23:41

    שלום מיץ …
    מזמן לא קראתי את הבלוגייה שלך, תפקיד חדש (שלי) שחיסל לפרקים את מעט הזמן פנוי שנשאר לי.

    ראשית, כיף לקרוא את הפוסטים שלך. שוב.

    כיף להאזין לבחורה הזאת, אני מוצא בה משהו נקי, התחלתי, ובעיקר מאוד עוטף ועמוק במיוחד תורמים לכך כלי המיתר שפשוט עושים לי את זה.

    לגבי העבודה החדשה, תעשה ותצליח. אתה מסתכל קדימה וזו הדרך הנכונה. לנפש.

  7. אתיבתאריך 05 ינו 2012 בשעה 18:55

    מדהים. מהתיכון אני מחזיקה את מילות השיר של פרוסט בארנק. כל חיי. והם ארוכים משלך.
    והנה עתה אני נפרדת מאנשים והחלטתי להשתמש במילות השיר בפרידה ונתקלתי בדברים שאמרת.
    מקווה שצלחת במקום החדש. אנו צומחים משינויים. לא מסטגנציות.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות